ז'אן-לוק גודאר, הבמאי הצרפתי-שוויצרי שהיה דמות מפתח ב"נובל ווג", תנועת הקולנוע שחוללה מהפכה בקולנוע בסוף שנות ה-50 וה-60, מת בגיל 91, כך דיווח העיתון הצרפתי "ליברסיון". גודאר השאיר את חותמו בעולם הקולנוע בין היתר בזכות סגנון הצילום הלכאורה מאולתר שלו והסגנון הרדיקלי הבלתי מתפשר שאימץ. בשנות ה-60 הסרטים של גודאר הפכו ליותר ויותר פוליטיים, ובשנים האחרונות הוא עשה קאמבק לא צפוי עם סרטים כמו Film Socialisme ו-Goodbye to Language שנערכו בטכנולוגיה דיגיטלית. 
 

גודאר נולד בפריז ב-1930, גדל ולמד בבית ספר בניון על גדות אגם ז'נבה בשווייץ. לאחר שחזר לפריז בתום לימודיו ב-1949, הוא הצטרף למועדוני הקולנוע האינטלקטואליים שפרחו בבירה הצרפתית לאחר המלחמה ויישמו את כור ההיתוך של הגל החדש הצרפתי.

לאחר שפגש את המבקר אנדרה באזין ואת עמיתיו הבמאים לעתיד פרנסואה טריפו, קלוד שברול וז'אק ריבט, החל גודאר לכתוב עבור מגזיני הקולנוע החדשים. הערצתו להאמפרי בוגרט הולידה את הסרט באורך מלא הראשון שלו Breathless ב-1960.

עוד לפני כן, גודאר התחיל ליצור סרטים עם סדרה של סרטים קצרים כמו שרלוט וורוניק או כל הבנים נקראים פטריק שיצא ב-1957. בשנות ה-60 הוא המשיך ליצור שורה של סרטים מכוננים, בין היתר הסרט "לה פטיט סולדאט" (החייל הקטן) שטען שממשלת צרפת תומכת בעינויים. הסרט נאסר לשימוש עד 1963 אבל בזמן הזה פגש גודאר את אשתו לעתיד, אנה קארינה, וכן טבע את המשפט המפורסם שלו "קולנוע הוא אמת ב-24 פריימים לשנייה".

עוד ב-

יצליחו למנוע את המשבר? ענקית הקולנוע בדרך לפשיטת רגל

לכתבה המלאה

רגעי שיא אחרים בקריירה של גודאר כללו את הסרט "אישה היא אישה", הומאז' למחזמר ההוליוודי שבו כיכבה אשתו לצד ז'אן פול בלמונדו. ב-1965 גודאר התגרש מאשתו, וסרטם האחרון שנוצר בארה''ב היה מחווה לסרטו המצליח של טרנטינו Pulp Fiction. משנות ה-70 ואילך, עמדותיו הפוליטיות והאינטלקטואליות הנוקשות של גודאר איבדו מהפופולאריות שלהן ועבודתו הצטמצמה בשנות ה-80. בשנות האלפיים גודאר עשה קאמבק וסרטיו זכו להערכה גדולה וקיבלו פרסים.