דעות

בין חזון לביטחון: החזית הצפונית והעתיד של מדינת ישראל

בשנה האחרונה חוותה קצרין, בירת הצפון, לראשונה מלחמה. במציאות ביטחונית מורכבת – הוכיחו שוב התושבים חוסן קהילתי, עמידה איתנה ויכולת להתמודד מול אתגרים. עכשיו על הממשלה להרים את הכפפה ולהפוך את הצפון לסיפור ההצלחה הבא של מדינת ישראל

יהודה דואה, ראש מועצת קצרין | 30/9/2025 11:57

יהודה דואה, ראש המועצה המקומית קצרין (צילום מיכאל גלעדי)

בכל פעם ששואלים אותי איך זה להיות "בירת הגולן", אני משיב שמדובר בשילוב ייחודי אך מורכב. מהצד האחד: מרחב כפרי וקסום, התיישבות חלוצית מלאה בחזון. מהצד השני: שאיפה בלתי פוסקת להתפתח, להתקדם ולהעניק שירותים עירוניים מקיפים. למה זה מורכב? כי בתוך כל זה, עלינו לשמור על איזון ועל הצביון הייחודי שמאפיין את הגולן, אנשיו ואדמתו.

כן, המועצה המקומית קצרין היא הלב הפועם של הגולן – מוקד החיים, התרבות, הכלכלה והחינוך של האזור. יש לה חלק גדול מאוד בצמיחה שחווה הגולן, ובשנה האחרונה נוכחנו לגלות עד כמה חוסנה של קצרין מתקשר באופן ישיר אל החזית הביטחונית והאזרחית של מדינת ישראל כאחד.

אין ספק, השנה האחרונה הייתה מאתגרת מסיבות רבות. במהלך הלחימה בחזית הצפונית ומבצע "חיצי הצפון" חוותה קצרין לראשונה בתולדותיה מצב מלחמה: אזעקות, נפילות ושלל אתגרים שנדרשו בפתרונות מידיים. עם כניסתה של "הפסקת האש" בלבנון ולאחר שנים שגדלנו סביב המיתוס "הסורים על הגדרות", המציאות הביטחונית מזכירה לנו יום-יום שמיתוסים יכולים להתעורר לחיים – עם נפילת משטר אסד, הפרעות באחינו הדרוזים מעבר לגדר והמתיחות החדשה עם שלטון חדש וזר.

קולות הירי והרחשים מעבר לגדר הפכו לחלק משגרת החיים ואילצו אותנו, כרשות מקומית, לבצע השקעות רחבות בביטחון ובמרכיבי ביטחון, ובו בזמן גם לחזק את מערך הדוברות וההסברה במועצה. על אף האתגרים, תושבי קצרין והגולן מפגינים עמידה איתנה: אני אומר תמיד, יש משהו מיוחד באנשי קצרין והגולן. אנחנו אנשי הבזלת: סלע חזק, יציב ואיתן שאינו נשחק, ומסוגל לעמוד בתנאים המאתגרים ביותר. החוסן הקהילתי הזה הוא נכס אדיר לנו כקהילה, לתושבים החדשים שיחליטו לקבוע את ביתם כאן ובכלל למדינת ישראל – שכן אנו מהווים את דלת הכניסה למדינה מגבולה המזרחי.

השנה האחרונה רק חשפה וחיזקה את מה שכולנו, תושבי הצפון, ידענו תמיד: יש צורך לאומי, אמיתי ודחוף בחיזוק האזור שלנו. נדרשת השקעה רחבה בתשתיות תחבורה, ביטחון, תרבות, כלכלה, תעסוקה – ומדובר רק ברשימה חלקית. בימים אלו, בשותפות אמיצה בין מועצה מקומית קצרין למועצה אזורית גולן, אנו כותבים החלטת ממשלה חדשה שתזניק את ההשקעות בגולן ובבירתה, קצרין.

במסגרת זו אנו פועלים להבטיח השקעה רחבה בנושאי ליבה – ובראשם חינוך, פיתוח מנועי צמיחה, תחבורה וביטחון. זו לא קלישאה, אני מאמין שחינוך, לפני הכל, הוא מנוע הצמיחה המרכזי של קצרין. ממש לפני כחודש, פתחו 2,337 תלמידות ותלמידים שנת לימודים חדשה בבירת הגולן. את הנתון הזה עלינו לדאוג ולהכפיל, ככל שקצרין תגדל ותצמח. חינוך איכותי, במסגרתו המועצה בהובלתי משקיעה למעלה מ-50% מתקציבה, משפיע על העבר, ההווה והעתיד של היישוב.

לצד החינוך ובהלימה אליו, אנו שואפים לעודד בקצרין ובגולן יזמות ותעשיות מתקדמות בתחומי האגרו-טק והקליימ-טק, תוך ניצול מקסימלי של משאבי הטבע שמציע לנו חבל הארץ הקסום אותו אנו בונים ומפתחים. כשאני אומר "מפתחים", זו אינה סיסמה – זו המציאות. ממש בימים אלה, כחלק מרובע היובל ורובע הנחלים (11 ו-12 בהתאמה) אנו בונים כ-2,200 יחידות דיור חדשות.

בזכות הבנייה והפיתוח, קצרין תהפוך לסיפור מיוחד, של יישוב שמכפיל את אוכלוסייתו בתוך שנים בודדות בלבד. זהו חלון הזדמנויות חד-פעמי שנפתח עבור מדינת ישראל, לסייע לנו להפוך את קצרין, בירת הגולן, לאחד מהיישובים ובהמשך הערים, המיוחדות בישראל. אגב, זו לא רק קצרין. אנחנו לא לבד. מתוך האתגרים, צמחה לה הזדמנות להפוך את הצפון לסיפור ההצלחה הבא של מדינת ישראל: מקום של חדשנות, חינוך איכותי וקהילות חזקות.

קצרין נולדה מתוך חזון ברור – עיר הגולן. כשבשנת 1977 עלו מייסדי קצרין אל הקרקע, היה ברור כי לחבל ארץ כמו הגולן, חייבת להיות עיר מחוז יציבה, איתנה ואיכותית שיודעת לספק מעטפת מענים מיטבית ולהישאר "גולנית" באותה הנשימה. כראש המועצה שליחותי היא לממש את החזון הזה. אני קורא לממשלת ישראל להפוך את הצפון לעדיפות לאומית בפועל, בהקצאת תקציבים ייעודיים של מאות מיליוני שקלים וביישום של תוכניות רב שנתיות ברורות, אשר יבטיחו את עתיד האזור ויציבו אותו כמנוע צמיחה למדינה כולה.

מלחמת חרבות ברזל הוכיחה: הרשויות המקומיות והאזוריות, השלטון המקומי והאזורי, הם זרועות הביצוע החזקות והאפקטיביות ביותר של מדינת ישראל. לאורך המלחמה, שמה המדינה את יהבה על הרשויות המקומיות בניהול המרחב האזרחי בחינוך, בביטחון, בחוסן, בשירותים החברתיים ועוד. כעת אני אומר, כמו בחירום – כך גם בשגרה: העניקו לנו, בשלטון המקומי והאזורי, את המשאבים לנהל, לפתח, לקדם ולהפריח את היישובים, הערים והקהילות שלנו. עוד חזון לבזלת.