ועדת העבודה והרווחה קיימה דיון בהצעת החוק הממשלתית שמטרתה להרחיב את המענקים למשפחות שכולות. ההצעה תעניק לראשונה הכרה ליתומי צה"ל בוגרים ותקבע עבורם מענים בתחום הכלכלי, השיקומי והרגשי.

בין היתר קובעת ההצעה תגמולים חודשיים ליתומים בוגרים- מגיל 21 עד גיל 30 - 3,582.35 שקל לחודש ומגיל 30 עד גיל 40 - 2,000 שקל לחודש. יתומים מעל גיל 40 יקבלו מענק חד פעמי של 50,000 שקל בשתי פעימות.

כמו כן מגדירה ההצעה סל שיקום ליתום בוגר שאינו מסוגל להשתכר למחייתו. עוד מוצע כי מענק נישואין, המיועד לסיוע ברכישת דיור ליתומים, יעלה מכ-163,000 שקל כיום לסכום של 300,000 שקל ויינתן במלואו גם אם היתום מבקש לממשו לצורך רכישת דירה מבלי שנישא או הגיע לגיל 30. 

בנוסף, מרחיבה הצעת החוק גם את המענים להורים שכולים ולאלמנות. בין היתר מוצע להעניק סיוע המיועד להעסקת מטפלת לאלמנות שהן אמהות לילדים עד גיל 6 סיוע בסכום של 1,500-6,000 שקל לחודש, בהתאם לגיל הילד ולהורים השכולים אשר להם ילדים קטנים עד גיל 3, או שנולדו להם ילדים בחמש השנים הראשונות לאחר מות הנספה,בסכום של 2,500 שקל בחודש. 

הצעת חוק הממשלתית הוגשה וגובשה בין היתר על בסיס המלצות הוועדה הציבורית בראשות השופט בדימוס אליקים רובינשטיין, שבחנה את סוגיית יתומי צה"ל וכוחות הביטחון הבוגרים. לצד הצעה זו נידונות בוועדה מספר הצעות חוק פרטיות שהוגשו על ידי חברי הכנסת משה סעדה, צביקה פוגל, מתן כהנא, שרון ניר, אופיר כץ, פנינה תמנו, ינון אזולאי וח"כים נוספים המבקשות להרחיב את המענים לבני משפחות שכולות בהם הורים, אלמנות, יתומים, ואחים. 

יו"ר הוועדה ח"כ וולדיגר אמרה בפתח הדיון: "יש רגעים בעבודת הכנסת שבהם חקיקה נוגעת בלב הפועם של החברה. היום אנחנו דנים באחד הנושאים הרגישים והמקודשים  ביותר לחברה הישראלית. החוק כפי שהוא כיום יצר עיוותים, הכביד והחטיא את הערכים של צדק, רגישות וחמלה, ובקידום ההצעה הזאת אנחנו מבקשים לתקן ולו במעט את אותן עוולות. אין דבר ראוי יותר מלעמוד לצד מי ששילמו את המחיר היקר ביותר למען מדינת ישראל. זהו חוב מוסרי של החברה שלנו, לעמוד מאחוריהם לא רק במילים אלא גם במעשים של חקיקה ותיקון". 

אריה מועלם, אגף משפחות במשרד הביטחון: "המענים בהצעת החוק נאמדים במעל 400 מיליון ש"ח בשנה הראשונה, אחרי הרחבה של המלצות רובישנטיין שהמליצה לתת תגמולים עד גיל 30. לצד המענק ליתומים מעל גיל 40 מדובר בהחלט בצעד גדול שמהווה הכרה ביתומים בכל גיל ונוגע בכל אחד מהם. אמנם זה לא מספיק אבל זו תחילתו של תהליך, ואחרי 77 שנה יש בכך בשורה. נמשיך יחד עם ארגון יתומים ואלמנות צה"ל לאתר נקודות שבהן יש צורך בסיוע. בינתיים אנחנו מבקשים לאשר את התיקון הזה כתיקון של עוול היסטורי, להכרה ביתומים כחלק בלתי נפרד ממשפחת השכול". 

ח"כ אופיר כץ: "אנחנו צריכים להבין שכולנו כאן משפחה אחת. החוק הזה הוא חשוב ותקדימי. הוא הגיע באיחור ולא בטוח שכולם יצאו מרוצים אבל אנחנו נחושים לקדם אותו דווקא בתקופה המורכבת הזאת. נעשה תיקונים, שינויים, ונשפר את הסיוע למשפחות".   

ח"כ משה סעדה: "התיקון המוצע הוא חשוב ומשמעותי אבל רלוונטי ללפני ה-7.10. היום המדינה צריכה לאתחל מחדש את הטיפול בנושא בכל המישורים. צריך לגעת בכולם- יתומים, אלמנות, הורים וגם אחים שכולים. כשהתחלנו עם הצעת החוק לפני שנה וחצי ביקשנו נתונים ממשרד האוצר ולא קיבלנו, אמרו שמה שאנחנו מבקשים זה מיליארדים על מיליארדים. לפי החישוב שלנו זה מיליארד ש"ח. מדינת ישראל יודעת להשקיע בנסיעות לאומן, מסבסדת אפליה מתקנת לציבור הערבי במיליארדים.. נותנת לאנשים שלא שירתו ולא עשו דבר למען המדינה, וליתומים ואחים שכולים אין כסף? הגיע הזמן שנגיד- לא שירתת לא קיבלת". 

זהבה גרוס מידן, יו"ר ארגון אלמנות ויתומי צה"ל: "בישראל חיים היום 13,780 יתומי צה"ל, 77% מהם בני 40 ומעלה. קבוצת הרוב הזו היא שחוותה על בשרה את ההזנחה הממושכת והיעדר הסיוע מהמדינה לאורך חייהם ועד לבגרותם. לצערנו מסקנות ועדות רובינשטיין וגם התיקון המוצע היום מותירים אותם ולא לראשונה ללא מענה אמיתי. במטרה לרכך את ההצעה הוצע להם מענק חד פעמי של 50,000 ש"ח, אבל זו לא הדרך. הם מבקשים שיראו אותם, להרגיש שהם לא שקופים. הצלקת הזו צרובה בנפשם לכל ימי חייהם. הם עוברים את האובדן בדיוק כמו אלמנה והורה שכול, שמקבלים תגמול ומענה למשך כל ימי חייהם".  

אלי טהר, יו"ר יד לבנים: "אני אב שכול לשני ילדים ואח שכול. יש לי 4 נכדים יתומים של בני, ואלמנה שהיא כמו בת בשבילי. אבל לצד זה צריך לחשוב גם על האחים השכולים. כשאיבדתי את אחי איבדתי גם את ההורים שלי. 18 שנים אבי ישב בכניסה לבית וחיכה שהבן שלו יחזור. והיום כאבא אני מרגיש מה עובר על ילדיי מאובדן אחיהם".

ח"כ לשעבר שולי מועלם, אלמנת צה"ל: "בעוד 5 חודשים ימלאו 29 שנים לאסון המסוקים. הבנות שלי היו אז בנות 5.5 ושנתיים וחצי. אז התחיל המאבק האישי שלי לשנות את החוק שנכתב ב-1950. אנחנו אחרי 10 שנים של מאבק לתיקון ביחס ליתומים וגם הנקודה שאנחנו נמצאים בה עכשיו לא שלימה, כי אנחנו עדיין לא רואים חלק מהיתומים. יתום הוא יתום, לא משנה בן כמה הוא. הצעת החוק הזאת היא נקודה בתהליך, אנחנו לא עוצרים בגיל 40 או ב-50,000 ש"ח, אסור ליצור שוב הפרדה". 

ח"כ לשעבר יהודה גליק עורר סערה בדיון כאשר הביע התנגדות לתיקון, בטענה שמשפחות שאיבדו את יקיריהן בנסיבות אזרחיות לא מקבלות למענה דומה: "מדובר בחוק אנטי מוסרי ואנטי יהודי. התיקון מציע תשלומים חודשיים ומענקים חד פעמיים למבוגרים בני 30-60 שהתייתמו לפני 20-40 שנה וכבר קיבלו ליווי והטבות רבות, בעוד שאלמנות צעירות מגדלות יתומים קטנים לבד וכמעט ללא סיוע ממשלתי. זה תיקון פופוליסטי בתקופה שבה כל שקל נספר". 
ח"כ מיכל וולדיגר אמרה בתגובה: "הוועדה הזאת עוסקת בצרכים ובתיקון עוולות עבור כל אזרחי מדינת ישראל ומחויבת להם. עם זאת, התיקון שנידון היום עוסק במשפחות של חללי צה"ל ופעולות האיבה, נושא חשוב, רחב ומורכב מאוד בפני עצמו ובכך יתמקד הדיון הנוכחי". 

ח"כ לימור סון הר מלך אמרה בהתייחס לדברים: "מדינת ישראל בגלל ערכיה היהודיים מחויבת לדאוג לכל יתום ואלמנה אבל הדיון הזה עוסק בלוחמי צה"ל ונפגעי הטרור שלצערי אני חלק מהם. צריך לזכור שבגלל שלמדינה יש אחריות מוגברת על האופן שבו הם נהרגו, יש הבחנה. אני מבינה את הכאב, צריך לדאוג לסיוע ליתומים באשר הם- בנפרד". 

בדיון לקחו חלק עשרות בני משפחות שכולות, בהם הורים, אלמנות ויתומים של חללי צה"ל ופעולות איבה ששיתפו בסיפורם האישי, בקשיים שהביא עמו השכול ובצרכים הרבים. חלק מהנציגים ביקשו לקדם את הצעת החוק, אחרים ביקשו להרחיב אותה ולקדם מענים אחרים המוצעים בהצעת החוק הפרטיות. בין היתר דרשו להעניק את התגמולים החודשיים ליתומים ללא מגבלת גיל ולהכיר גם באחים שכולים בוגרים. 

אורלי זוהר, אלמנת צה"ל שבעלה נפל בשנת 2000: "כשיש אובדן כזה הבית קורס. מה ידעתי כשהתאלמנתי בגיל 30, אמא ל-3 ילדים? כלום. הילדים האלה מסתכלים על אמא שלהם ומתפללים לטוב. לא כל האמהות והבתים מחזיקים מעמד והנזק הוא לכל החיים. אני מטפלת כבר הרבה שנים בטראומה ורואה את זה. גם בגיל 50 הטראומה היא של ילד. גם למוצלחים ביותר יש סדק עמוק כשהם פוגשים את זה. יש אחוזים גבוהים של גירושים, רבים שלא נישאו בגלל הטראומה של אבא שיום אחד נעלם". 

רן שדה, יתום צה"ל: אבי נפל לפני כ- 50 שנה, היום אני בן 61 אבל בחלק מהמובנים אני בן 3. אם אתם הולכים להצביע על חוק שהוא לא שוויוני זה כאילו שאתם אומרים "שידע כל לוחם שהולך לקרב ולא יחזור שהוא מפקיר את ילדיו בידי מדינה שלא ראויה לקורבן שלו". 

נתי סמדר, שאביו נרצח בפיגוע בירושלים בשנת 2002: "אבי נרצח כגיבור כשחסם כניסה של מחבלת לסופר והציל בכך מאות אנשים. בזכות זה שאני חי את הגבורה שלו אני חי. בשחרור המחבלים האחרון מתכנן הפיגוע השתחרר וקרסתי. לקח לי חודש לקום מהמיטה. אני היום לא עובד ונדרש לשלם על זה חוב לביטוח לאומי. אנחנו מבקשים הכרה, ולא זמנית. יתום הוא יתום לכל החיים". 

איציק בונצל, אב שכול לעמית בונצל שנפל בקרב בעזה דרש לקיים דיון נפרד ולקדם את הצעת החוק הפרטית שהגיש ח"כ משה סעדה, הנוגעת לזכויותיהם של אחים שכולים: "אני מתבייש בעובדה שמשפחות שכולות צריכות לריב אחת עם השנייה. אין מספיק כסף, סעיפים תקציביים, שנים על גבי שנים ארגונים עסוקים בפוליטיקה פנימית ורוצים לתת לנו פלסטרים - ימי כיף, הופעות, אירועים.. מ-1950 הכנסת לא ידעה לתקן את התיקון הזה וגם עכשיו- הולכים להתייחס רק לקבוצה אחת".

עוד ב-

ביטוח לאומי מחלק מענק של 6,845 שקל: מי הזכאים לקבל?

לכתבה המלאה

לסיכום הדיון הודתה יו"ר הוועדה ח"כ וולדיגר לבני המשפחות השכולות שלקחו חלק בדיון ואמרה: "אי אפשר לפצות על האובדן אבל חשוב לנו שתדעו שאתם לא שקופים, רואים אתכם והמדינה מבינה היום שצריך לעזור לכם להשתקם ולהיכנס למסלול חיים טוב יותר. בכוונתינו לדון ולקדם את הצעת החוק במהלך החודשים הקרובים. אנחנו קוראים לכם להעביר לנו מידע, הערות והצעות שיסייעו לתהליך".