השחקנית דיקלה הדר זכתה לשחק בכמה וכמה סדרות מהבולטות על המסך, אחת מהן היא כמובן 'צומת מילר' של אדיר מילר, אבל בפוסט חושפני במיוחד היא הציגה את הצד המכוער של התעשייה ולא כפי שהיא משתקפת רק בתפקידים מדוברים בקשת 12.

הדר כתבה: "זהו פוסט חשיפה שאני כותבת בידיים רועדות ולב דופק על 100 ובכל זאת...אני שחקנית. כל חיי למעשה.. האגדה האורבנית (אמא שלי) מספרת שמגיל 4 הייתי לוקחת ליד גזר, מלפפון (או כל ירק פאלי שמזכיר מיקרופון), עולה על השולחן בסלון ומבצעת בפני החברים של ההורים שלי קאברים מרגשים בג'יבריש ללהיטי האירוויזיון של שנות ה80".

עוד הוסיפה: "כן, מגיל מאד צעיר מצאתי את המקצוע או שהוא מצא אותי (כמו שהקלישאה אומרת). משם המסלול היה די ברור: חוג תיאטרון, להקת אפרוחי מכבים- רעות, תלמה ילין ובית צבי (לא עניין אותי טיול אחרי צבא, רציתי כבר להתחיללל!!!) חברת ילדות שלי תמיד הייתה אומרת לי: איזה כייף לך שאת יודעת כבר מה תרצי לעשות כשתהיי גדולה... ובאמת מגיל כ"כ צעיר זה היה לי כ"כ ברור. האהבה שלי למה שאני עושה היא עמוקה, היא קדומה היא חלק ממי שאני. יותר מזה- מגיל צעיר הכישרון הזה למה שאני עושה ייחד אותי, איזו דיקלה? אההה חחחח היא קורעת. זה הפך להיות מי שאני. הת"ז שלי מתחילתו ועד סופו: שחקנית, וזה היה מאד נוח לילדה ששומרת את זהותה המינית בארון ומתנצלת על קיומה חוץ מבמקום אחד שם היא זרחה במלוא הדרה: על הבמה!!!".

הדר המשיכה: "והיום, כשמאחורי קריירה מפוארת עם שלל תפקידים בתיאטרון ובטלוויזיה (ביניהם אישתו של... בצומת מילר, אגב שוקלת להחליף את השם לאישתו של... סתם כדי שיהיה יותר קל לאנשים ברחוב...) אני נאלצת להודות: אני לא מצליחה להתפרנס ולפרנס את ילדיי מהמקצוע שלי. החלום ושיברו. כשיצאתי מבית הספר למשחק הייתי בטוחה שמכאן הכל הולך רק לעלות ולהתעצם. עשיתי קורוס בכנר על הגג כשרק יצאתי מבית ספר למשחק והיה לי ברור שיום אחד אני אעמוד בפרונט. לא היה לי ספק בכלל. וכך קרה. אבל זו הייתה רכבת הרים מטלטלת".

בהמשך כתבה: "לאורך כל 15 שנות חיי המקצועיים היו עליות ומורדות. תקופה עם יותר עבודה, תקופה עם פחות אבל תמיד נשארתי שם עם הראש מעל המים. והנה בפתחו של העשור החמישי לחיי אני מוצאת את עצמי במשבר מול המקצוע שלי ומה שזה אומר בשבילי- משבר זהות!! כי מי אני בכלל אם אני לא שחקנית??? עכשיו שלא תבינו, זה לא פוסט מרמור או רחמים עצמיים וזה אפילו לא פוסט של: אם אתם שומעים על איזו החלפה, או תפקיד שיכול להתאים לי... (מעריצה את מי שכן כותב את זה על האומץ!!!) זה פוסט חשיפה בשביל עצמי. בשביל לזרוע זרעים של כוונה. בשביל לנפץ את הפאסדה שאני חיה מאחוריה. כן, אני דיקלה הדר ואין לי עבודה במקצוע שלי שחשבתי שנשבעתי לו אמונים והוא לי!! אבל יחד עם זאת אין שום כוונה להחליף מקצוע!! אבל יש לי כוונה להחליף גישה!!".

עוד המשיכה: "אני לא רוצה יותר לשבת בבית ולחכות לטלפון מהסוכנת (לפני כמה ימים היא התקשרה: עניתי בלב דופק ואז היא אמרה: "הי דיקלולה רציתי רק לשאול מה שלומך כי הרבה זמן לא דיברנו..." מתוקה נכון? רציתי לנתק לה בפרצוף. אם אין לך בשורה אל תתקשרי טוב??), לא רוצה יותר להתפלל שההוא ירצה לעבוד איתי, שעברתי את האודישן, שהמלהקת תחשוב שאני מתאימה, שההיא תזכור את ההחלפה שעשיתי אצלה בתיאטרון ותציע לי תפקיד בעקבות, שההוא יבין שהוא ליהק אותי לתפקיד שלא מנצל שמינית מהכשרון שלי ובסדרה הבאה שלו ילהק אותי לתפקיד שיביא לפריצה שלי, לא רוצה יותר לחשוב אוהב אותי? לא אוהב אותי? לא רוצה להתפשר על סכום כסף שלא הולם את שנות הנסיון שלי רק כי אין משהו אחר כרגע, לא רוצה יותר שהכוח יהיה בידיים של אחרים. רוצה להחזיר את הכוח אלי. רוצה לייצר הזדמנויות בשביל עצמי, ליצור, לכתוב, לעשות שת"פים, לברוא יש מאין ולא לתת לאחרים להגדיר מי אני. לא לצמצם את עצמי ל"טייפ קאסט" שאחרים מצמידים לי, ולא לתת למקצוע להגדיר מי אני".

עוד ב-

כוכבת צומת מילר נפרדת: "לא מאמינה שזה הסוף"

לכתבה המלאה

לסיום הסבירה: "אני אגדיר מי אני, מה הגבולות שלי, מה המחיר שלי, עם מי אני עובדת ועל מה אני לא מתפשרת ובע"ה ארחיב את הגבולות של עצמי אל מעבר ל"רק שחקנית". אני כותבת את הפוסט הזה ולעיתים מאמינה לעצמי ולעיתים צוחקת על עצמי שאני חיה בסרט וסביר להניח שלולא תומר הלדשטיין והאתגר שלו "לא מחכים לגודו" - לא הייתם קוראים את הפוסט הזה בכלל. אבל הנה אנחנו פה ואני כתבתי והנה שיתפתי והנה זרעתי לי זרעים של כוונות. יאללה תאחלו לי בהצלחה!!".