טלוויזיה

חנוך דאום איחד את עם ישראל בסדרה שלו - חבל שזה לא קורה במציאות

חנוך דאום הצליח להגשים משאלה של יוצרים רבים בעולם הקולנוע והטלוויזיה - הוא הפך את חייו לסדרת טלוויזיה. אשתו, אפרת דאום, טוענת שהסדרה לא משקפת עד הסוף את חייהם אך אין צורך לדייק כשיש סוף סוף סדרה ישראלית מוצלחת בפריים טיים. ביקורת טלוויזיה
אפרת קרסנר | 
החיים הם תקופה קשה (צילום מסך קשת 12)
חנוך דאום בהישג פנונמלי: איש התקשורת השיג 22% אחוזי רייטינג בהשקת הסדרה החדשה שלו "החיים הם תקופה קשה" בקשת 12. מדובר בנתוני צפייה גבוהים יותר משל השקת העונות האחרונות של "האח הגדול" ו"המרוץ למיליון".
האמת היא שחנוך דאום לא מחדש שום דבר בעולם הטלוויזיה, ויוצרים רבים בארץ ובעולם כבר עשו את אותו הרעיון: כתבו סדרה על חייהם ובה הם מגלמים את עצמם בתור הדמויות הראשיות. בישראל עשו את זה אדיר מילר עם "רמזור", הסדרה "רון" של היוצר רון פלדמן. ולאחרונה גם "חאנשי" בכיכובה של עליזה חנוביץ', שכתבה ומככבת בה בתור הדמות הראשית.
העניין הוא שחנוך דאום הפך למעין איש תקשורת מפורסם שנמצא בקונצנזוס הישראלי - מצד אחד הוא מתנחל, מצד שני הוא לא מספיק דוס בשביל הקהילה שלו. מצד אחד חילונים רואים בו רב, מצד שני דתיים רואים בו מעין "דתי לפי דעתי", וככה הוא מנסה לספר לנו על העולם הפנימי שלו ועל מה שמעסיק אותו ביום יום. כמו לארי דיוויד וג'רי סיינפלד, שיצרו סדרות קומיות על ה"כלום" שבחיים הרגילים, כך חנוך מנסה לספק לנו הצצה לחיים הפשוטים שלו.
_
(צילום מסך קשת 12)
דאום אינו שחקן, אך מכיוון שהוא נדרש לגלם את עצמו, הוא עושה זאת היטב. הוא מצליח לגרום לקהל להזדהות איתו, בעיקר מכיוון שהוא טוען שהוא "נקלע בטעות לסיטואציה" ולא מבין איך הכל קורה דווקא לו. הוא אינו בחור מוצלח במיוחד וגם בכיתת הכוננות צוחקים עליו ומכנים אותו "טינקי וינקי", וזה מה שגורם לכל צופה שחווה כמה אכזבות או כישלונות בחיים לאהוב אותו. ההישג שלו בנתוני הרייטינג מוכיח כי דאום נמצא במקום טוב באמצע, והצליח לאחד בין הקצוות שמציאות שלנו נדמה כי הם רק הולכים ומתרחקים אחד מהשני.
חוק הגיוס והכספים שחלקם מוזרמים להשקעה בפריפריה או בהתנחלויות גורמים למשברים פוליטיים, אך אצל חנוך דאום הוא מוכיח כי הוא גם וגם וגם. זה שאתה מתנחל לא אומר שימני קיצוני משיחי, וזה שאתה איש תקשורת לא אומר שאתה שמאלני. חבל שבמציאות שלנו אין באמת שיח מקרב וביום יום אנחנו עסוקים בריבים. אולי כי רוגע ושלום לא פותחים מהדורות של חדשות וריבים וסכסוכים יוצרים רייטינג, אבל לפחות אצל חנוך דאום זה עובד. לחנוך דאום היה גם מזל, הוא גדל בחברה הדתית וזה עזר לו להפוך ליוצר עם עולם פנימי עשיר מיוחד, כך סביר להניח שאדם שגדל בחברה החילונית לא היה מצליח לחקות את אותו הרעיון.
אגב, משהו שחוזר על עצמו בהרבה סדרות ישראליות הוא הקצנת דמותם של העולים האמריקאים לישראל. גם בסדרה של חנוך דאום העולה האמריקאי שחבר בכיתת הכוננות הוא הדמות המגוכחת והמוגזמת ביותר שחנוך מציג, לפחות בפרק הראשון. בסדרות ישראליות רבות מציגים עולים אמריקאים כימנים משיחיים קיצוניים שנוטים להגזים ברעיונות ההתיישבות והציונות.
אשתו של דאום, אפרת, טענה בראיון ל"ערב טוב עם גיא פינס" כי הסדרה עצמה אינה משקפת את חייהם במדויק אך מסתבר שאין צורך לדייק. מספיק לבנות תסריט סביב אדם ממוצע ולא מוצלח במיוחד, בשביל לגרום לכל עם ישראל להתחבר סביב משהו. בימים בהם הרחובות רועדים בגלל הפגנות מכל צידי המתרס הפוליטי, טוב שיש מישהו כמו חנוך דאום שעוזר לנו למצוא משהו שמאחד בינינו. 
תגובות לכתבה(0):

נותרו 55 תווים

נותרו 1000 תווים

הוסף תגובה

תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה