האבידות הקשות בעזה לא נפסקות. שוב יוסף חדאד ממשיך לשתף את הסיפורים הכואבים על חיילי צה"ל שנופלים בקרבות בעזה במלחמת חרבות ברזל והפעם הוא שיתף את העוקבים שלו ברשתות החברתיות בסיפורו של סמל ליאור סימינוביץ ז"ל.

חדאד סיפר: "ליאור, בנם הבכור של יפית וירון ואח לעמרי היה ילד מאוד מיוחד, יפה מבפנים ומבחוץ, ילד שאי אפשר היה שלא להתאהב בו. ליאור בלט בחיוך שלא ירד מפניו, בחוכמתו, בחוש ההומור, בצניעות וביכולת הייחודית שלו להיות אדם וחבר טוב ולעזור תמיד. כבר מגיל צעיר ליאור היה מאוד ספורטיבי, חזק ובכושר. הוא החל את דרכו מגיל קטן בחוג ספורט, בהמשך למד ג'ודו מס' שנים, אבל מעל הכל כדורגל היתה אהבת חייו. ליאור התגייס לגבעתי ושירת בגדוד צבר עם גאוות יחידה גדולה".

עוד סיפר: "הוא היה לוחם מצטיין, מקצוען ומיומן, מלא מוטיבציה וחדור מטרה. לליאור היה תפקיד משמעותי, תפקידו היה קטלן – המקלען בנמר ובשפה של החיילים: זה שעושה את האיקסים. הוא כל כך שמח להיות המקלען. במלחמה ליאור היה חדור מטרה, לא ראה בעיניים ואמר למשפחתו עוד בימים הראשונים שהוא מחכה כבר להיכנס לעזה, לעשות כמה איקסים ולהגיע הביתה בשלום. והוא באמת זכה לעשות לא מעט איקסים, אך לצערנו הרב מאוד, הוא לא חזר הביתה בשלום.... ליאור נפל בקרב בעזה באירוע הנמר, בתאריך 31.10.23. אירוע בו נפלו 11 לוחמים".

עוד ב-

יוסף חדאד נפרד בכאב: "הותיר אחריו הורים, אח ושתי אחיות ובת זוג"

לכתבה המלאה

הוא המשיך: "ואי אפשר שלא לכתוב כאן את מה שליאור כתב בכיתה י"ב, בין הדברים שמשפחתו מצאו לאחר נפילתו: "הערכים שאני מונחה על ידם בחיים הם לא לעשות מעשים רעים לאדם שלא עשה רע, לעזור לאחרים שמגיעה להם העזרה, לקחת הכל בקלות כי הכל עובר בסוף וצריך להסתכל הלאה, לא לוותר גם אם קשה על משהו שאני רוצה להשיג. הייתי רוצה שחבריי יתפסו אותי כאדם מצחיק וחברותי שכיף להיות בחברתו, אדם שיכול להקשיב כשצריך ולצחוק כשצריך. שיזכרו אותי כאדם חיובי שתמיד מחייך. הייתי רוצה שהתלמידים יזכרו אותי כאדם שניתן לפנות אליו לעזרה. אין דבר ספציפי שאני רוצה לעשות, אך בעוד 20 שנה אני רואה את עצמי עם פרנסה טובה ומשפחה שמחה ואני שואף לזה שתמיד לא יחסר כלום וכל יום יהיה כיף ושמחה בחיי". ליאור היה גיבור ישראל. יהי זכרו ברוך, שנהיה ראויים".