אחרי שהוא עצמו כבר עזב את ישראל יחד עם אשתו פאולה רוזנברג והילדות, מגיש קשת 12 ליאון רוזנברג משתף על עוד גיחה שלו לארץ כדי לצלם את תכנית הלייט נייט שהוא מגיש - הקומה ה-12.

רוזנברג עמד בפתח אולפני הרצליה ואמר: "גבירותיי ורבותיי, הפרסומים נכונים חזרתי לארץ, אבל רק ליום אחד, לאולפני הרצליה כדי לעשות את התכנית הקומה ה-12. האורחים עוד לא הגיעו? יש פה פדיחת מלתחה מטורפת, זה לא רק פדיחת מלתחה, אבל יש פה קצת אסקפיזם עם מומחים, אנחנו פה בתעלול עיצובי ומדובר במומחים".

רק לפני כחודש הוא הרהר בחזרה לארץ. "כמה באמת רוצים לעזוב את הארץ?", פתח רוזנברג וכתב: "לצד הגאווה על כך שדניאלה לונדון דקל התייחסה בטור השבועי שלה לפעילות שלי בקפריסין (משבצות 18 ו-19 בקומיקס. כבוד גדול!!) אני רוצה גם להחמיא לה על כך שהצליחה לתאר בצורה כל כך עדינה ומדוייקת את הלך הרוח של הרבה ישראלים בתקופה האחרונה. נשים וגברים שורשיים, שמחוברים לישראל בגוף ובנפש, ומהרהרים לראשונה באפשרות לעזוב את המדינה".

הוא המשיך: "אני פוגש מדי יום אנשים כאלה, הם פונים אליי כי הם מתעניינים בדירה להשקעה בקפריסין, בדרך כלל הם מספרים שהתפנה להם סכום כסף שבארץ אי אפשר לקנות איתו שום נכס ראוי, אבל בקפריסין אפשר לקנות איתו אחלה דירה, ולרוב הם גם משתפים אותי בתחושה הזו שהם חווים. שישראל נהייתה קשה להם: הם מספרים על הקושי של חיים לצד הפחד הקיומי, עם ההבנה שהילדים והילדות שלנו שוב צריכים להלחם מול האוייבים שלנו בשביל להשיג כמה שנים של שלווה יחסית, ושזו כנראה לא המלחמה האחרונה, קשה להם עם יוקר המחייה שמחריף, ובעיקר עם העובדה שיש תפיסות עולם כל כך שונות בין קבוצות במדינה עד שכבר אין הסכמה אפילו על מושגים בסיסיים כמו דמוקרטיה, שוויון בנטל והחזרת החטופים".

עוד הסביר רוזנברג: "אבל… אני רואה להם בעיניים (בזום) כמה הם אוהבים את הארץ, ואת המרחק גדול בין ההחלטה להשקיע בנכס והמחשבות על האפשרות לעזוב, לבין העזיבה בפועל, שהיא מורכבת ומנוגדת לערכים הבסיסיים שלהם. הם קונים דירה בעיקר כצורך כלכלי אבל גם ״ליתר בטחון״. למקרה שירצו להתרחק ולשהות בה כמה זמן. קצת כמו בתקופות משבר בזוגיות, כשאתה אורז לעצמך מזוודה (בפועל או רק בדמיון) למקרה שתרצה לעזוב את הבית, אבל מקווה בתוך תוכך שלעולם לא תשתמש בה".

עוד ב-

ליאון רוזנברג בווידוי קשה: "גם אני כמעט ונפלתי ככה"

לכתבה המלאה

עוד הסביר לסיום: "מבחינה אישית אני יכול לספר שהחיבור לארץ לא מפסיק אצלי גם אחרי שנה שאני חי מחוצה לה. אולי אפילו מתעצם. זה מתבטא בזה שאני קורא חדשות באובססיביות, נשבר לרסיסים בכל פעם שיוצא ״הותר לפרסום״, מתקשר בדאגה לחברים ולמשפחה בכל פעם שיש מטח טילים, ובסוף גם כאן החברים הכי טובים שלנו הם ישראלים כמונו, והשיחות בינינו תמיד מתגלגלות למה שקורה בישראל. אפילו בתמונה שהעליתי כאן (שהבת הגדולה תפסה בכשרון רב) יש רגע כזה: נסענו לצוקים המרהיבים של קאפו גרקו, מקום שבו אפשר לרדת אל מערות שהים חצב בסלע, ולהביט בכחול האינסופי, אבל גם שם, בשקט המרהיב, ברגע מסוים עלתה המחשבה שבצד השני של הים הזה נמצאת ישראל, והעצב מתגנב ללב. יש לנו חיים מלאים ונעימים כאן בקפריסין, ובעיקר הרבה רוגע, אבל הנפש הומיה והעין לציון צופיה כל הזמן".