השבוע ציינו שנה לפינוי תושבי קריית שמונה מהעיר. שנה אחרי וקצב השיגורים ונפילות הטילים בקריית שמונה רק הולך וגובר. כל יום עוד ועוד שיגורים, אזעקות, נפילות ונזקים שלא נגמרים. שלושה אזרחים, שניים מהם תושבי קריית שמונה נרצחו כתוצאה מפגיעת רקטות בעיר. עשרות נפצעו והנפש של תושבים רבים פצועה וחבולה.  

כמעט 1,000 בתים נפגעו, מאות רכבים ניזוקו ויצאו מכלל שימוש, עשרות מבני ציבור ומבני חינוך נפגעו ונזק גדול נגרם לתשתיות. ועוד לא אמרנו מילה על עסקים שקרסו, תושבים שאיבדו את מקור פרנסתם, ערך הדירות שירד ונדל"ן שהיה בנסיקה ערב המלחמה ועכשיו בקריסה. שנה אחרי והתושבים שלנו עדיין פזורים ביותר מ-500 יישובים בישראל וביותר מ-300 בתי מלון מיסוד המעלה שבצפון מועד אילת שבדרום. 

את תושבי קריית שמונה, הגיבורים של המלחמה, לא תמצאו מקטרים וגם לא יוצאים לרחובות. במלחמה אין זמן להפגנות. כשחיילנו נמצאים בעזה ועמוק בתוך לבנון אנחנו צריכים לשדר אחדות ורק אחדות.  לא בדיבורים, במעשים! בדיוק כפי שתושבי קריית שמונה מתנהגים. למרות הקושי, למרות הגעגועים הביתה, למרות חוסר הוודאות, תושבי קריית שמונה מאוד אחראיים ומוכנים להמשיך לסבול ובתנאי שהאיום בצפון יוסר ונוכל לחזור הביתה למקום בטוח יותר מהיום שבו יצאנו מקריית שמונה כדי לאפשר לצה"ל להתרכז בחזית ולנצח.

אנחנו נחזור הביתה רק כאשר האיום יוסר. לא רק איום הטילים, אלא בעיקר איום המנהרות. ראינו את מה שקרה בשבעה באוקטובר בדרום ואין לנו שום כוונה לשמש תפאורה לחיזבאללה בסיבוב הבא. שבעה באוקטובר לא יהיה בצפון. לא יהיה בקריית שמונה. לכן נחזור רק כאשר המשימה תושלם ואפילו לא שניה לפני. 

אחרי השבעה באוקטובר כבר לא ניתן לאף אחד לקבוע את גורלנו. אנחנו למודי ניסיון, ראינו כבר הכל ואחרי שנרגיש בטוחים נחזור. את הרגע הזה  לא צריך לומר לנו. את הרגע הזה נרגיש בעצמנו.

מלחמת לבנון נוספת לא תהיה. עברנו שלוש וזה מספיק. לילדים ולנכדים שלנו מגיע לחיות כמו כל ילד אחר בארץ ובעולם. בלי אזעקות, בלי נפילות, בלי מרחבים מוגנים ובלי הנחיות של פיקוד העורף.

ועד שננצח ניצחון מוחלט, נמשיך להיות מחוץ לעיר ונמשיך לתת גיבוי מלא לצה"ל ולממשלה כדי שימשיכו לעשות עבודה טובה מעברו השני של הגבול. 18 שנה אפשרנו לחיזבאללה לבנות מפלצת ענקית שמאיימת עלינו ועל ילדינו וייקח זמן עד אשר נצליח לפרק את המפלצת הזאת. אסור לנו לעמוד עם סטופר, במיוחד לא כאשר החיילים המלאכים שלנו מסכנים את החיים שלהם עבורנו. שנה מאז הפינוי נתפלל ונייחל להחזרת החטופים הביתה, נתפלל לשלומם של חיילי צה"ל ולהשבת תושבי קריית שמונה הביתה.

בינתיים אנחנו שוקדים על הכנת תוכנית ליום שאחרי, תוכנית גרנדיוזית שתשאיר את התושבים בעיר ותגרום לאזרחים אחרים במדינה להרגיש פראיירים שהם לא באים ליישב את קריית שמונה. תהיה לנו רכבת, אוניברסיטה, הטבות מס, התחדשות עירונית, קרקעות לבניה, יום חינוך ארוך, תמריצים והטבות שלא נראו מעולם. כשצה"ל מתעסק בחזית, אנחנו מטפלים בעורף.

אנחנו לא מפחדים מדרך ארוכה. אנחנו ננצח. ועוד איך ננצח! למישהו בכלל יש ספק?! 

עוד ב-

אביחי שטרן: "ממשלת ישראל - אל תעזרו לנו, אנחנו לא מסכנים"

לכתבה המלאה

הכותב אביחי שטרן, ראש עיריית קריית שמונה