מאז תחילת המלחמה, קריית שמונה הפכה לעיירת רפאים ומי שנוסע בכביש הראשי בעיר עלול למצוא עצמו לבד ברמזור ויש רמזורים שמאותתים לך להמשיך גם אם הם לא בצבע אדום. רכבים שועטים במהירות ומבקשים להתרחק מאזור סכנה כשברקע פה ושם אזעקות ונפילות ועשנים מיתמרים מהנוף שמסביב, שכולל את המושבים ואת מוצב בית הלל המופגז ללא הרף.

במציאות המכושפת הזו נדמה שאביחי שטרן, ראש העיר הוא האחרון שנשאר על החומה עם עוד תושבים אמיצים שלא נוטשים בכל מקרה ובריאיון ל-ice הוא מדבר על התחושות הקשות וגם על הפוליטיזציה שחלחלה למלחמה ומדגיש כי: "העיר קריית שמונה היא העיר היחידה בעולם שסובלת אירועי טרור יותר מחמישה עשורים ולמרות זאת התושבים שלנו ממשיכים להיאחז בקרקע ולהוות את השכפ"ץ של מדינת ישראל".

קריית שמונה הפכה מזמן לעיירת רפאים והאיומים מצפון הולכים ומתגברים. האם אתה חש בודד בשדה הקרב אחרי שרה"מ סירב לפגוש אותך?
"העיר קריית שמונה היא העיר היחידה בעולם שסובלת אירועי טרור יותר מחמישה עשורים ולמרות זאת התושבים שלנו ממשיכים להיאחז בקרקע ולהוות את השכפ"ץ של מדינת ישראל. אני לא חש בודד. ההיפך, מרגיש שאלפי התושבים איתי. אומנם רחוקים מהבית ומהעיר אך הכי קרובים ללב וזה מה שחשוב. ראש הממשלה לא סירב להיפגש איתי, אלא סירב להיפגש עם תושבי קריית שמונה. חייב לדייק בפרטים. הפסד שלו".

איזו בשורה יש לך לתושבים שרוצים לחזור?
"אנחנו עומלים בשבועות האחרונים על תכנית 'היום שאחרי' - תכנית גרנדיוזית שתיתן מענה ראוי לתושבים שלנו בכל תחומי החיים ותהפוך את העיר למקום אטרקטיבי שלא רק ישאיר את האוכלוסייה בעיר, אלא ימשוך אליה אוכלוסייה חדשה".

מה נחוץ לכם? מה המסר לממשלה?
"המסר לממשלה הוא פשוט. אל תעזרו לנו. אנחנו לא מסכנים. פשוט תצעדו אתנו יד ביד. זה הכול. זו בקשה מוגזמת?"