בפוסט מרגש תחת הכותרת ״המשפחה של אבא״, סטטיק, הלא הוא הזמר לירז רוסו, שיתף בפתיחות את הזווית שלו ביום השואה, אחד הימים העצובים ביותר בלוח השנה היהודי והאמת, יש לו הרבה מאוד לספר שלא כולם הכירו.

סטטיק כתב: "ככה קראנו לתמונות האלו כל הילדות. לא היה ברור לי אז מי הם באמת האנשים שבתמונה ומה הם קשורים לאבא - ובטח שבטח לא הבנתי למה אנחנו אף פעם לא פגשנו אותם. עם השנים התעניינתי בתמונות שיושבות בסלון בבית הורי בחיפה עד היום והבנתי את האמת הנוראית: בשתי התמונות האלה אנשים שונים מלבד אדם אחד, שבראשונה עומד בחליפה ובשנייה עומד בשורה השנייה מאחורה בצד שמאל. אותו האדם הוא סבא שלי. אבא של אבא. בתמונה אחת הצד של אביו במשפחה, ובשנייה - הצד של אימו".

עוד המשיך: "למה זו אמת נוראית? כי מכל המשפחה הזו שהייתה לו (והמורחבת יותר) הוא היחיד ששרד. היחיד שהצליח להתחמק מהזוועות. ומה נשאר מהשאר? הרי ששמות של חלקם אנחנו לא יודעים, מה עלה בגורל חלקם אנחנו לא יודעים, מה יכלו להיות אנחנו לא יודעים והדבר היחיד שהשאירו אלו התמונות האלו - על שולחן קפה פינתי בסלון בחיפה. אני מסתכל על האנשים התמימים, שלא רואים את הנורא שמתקרב אליהם ותוהה - מי הייתם? מי יכולתם להיות? כמה בני דודים ודודים יכולתם להשאיר לי בעולם? בלתי נתפס. לצערי גם את סבי זכרונו לברכה לא זכיתי להכיר - וכשהלך לעולמו גם הסיפורים שלהם נטמנו איתו באדמה. ופה אני קורא לכם! למזלנו יש עוד ניצולים בינינו שיכולים לספר את הסיפורים האלו ממקור ראשון שהכירו את האנשים האלה באמת. שיכולים להדביק שמות וחוויות לפרצופים התמימים שבתמונות".

עוד ב-

סטטיק בהלם: כוכב בין-לאומי גנב את השיר שלו?

לכתבה המלאה

לסיום סיפר: "לכו תשמעו אותם כל עוד הם כאן. תראו סרט שואה, תראו סרט דוקומנטרי, תשמעו סיפור בטלוויזיה, תקראו ספר או תבקרו ביד ושם. תעזרו לשמות האלו להפסיק להימחק מההיסטוריה. ובסימן של השנה הזו: תלמדו לאהוב אחד את השני. כי בינינו אנחנו אשכנזי ומזרחי, דתי וחילוני, ימני ושמאלני. אבל בעיני העולם שבחוץ: כולנו יהודים. ולהיות יהודי משמע להיות רדוף. והרבה יותר קל לרדוף עם שהוא לא מגובש - בדיוק כמו אז. תאהבו אחד את השני ותאהבו אותנו ועד שנמצא את השלווה, ועד שנלמד את ההיסטוריה - אני תמיד אשב לפני קידוש בבית הורי ואביט על התמונות האלו ואתה לעצמי. מי היו המשפחה של אבא?".