"המערכה בלבנון זה סיפור אחר לגמרי, כשהיא תתחיל נסתגר בממ"ד ימים שלמים, ונחווה פגיעה קשה בעורף הישראלי" כמה פעמים שמענו את המשפט הזה בשנה החולפת? ובכן המערכה בלבנון בעיצומה, ותרחיש האימים הזה מתממש מול עינינו, רק בצד הנכון של הגבול - אצל האויב, ששדרת הפיקוד שלו חוסלה, אלפים מחייליו התעוורו, ותומכיו משתרכים במנוסה מבוהלת צפונה, שם מחכים להם, לא בחפץ לב, מגזרים שלמים המתעבים אותם לא פחות מאיתנו.

איך זה שדווקא משהחלה המערכה שכה חששנו ממנה, אנו ניצבים היום כולנו בקומה זקופה משהייתה?

"אתם ניצבים היום כולכם, ראשיכם שבטיכם, מחוטב עצך עד שואב מימך" נקרא בפרשת השבוע. הפסוק הזה מכיל למעשה את נוסחת הניצחון היהודית: המרכיבים הדרושים לזקיפות הקומה היהודית, הם חוטבי עצים ושואבי מים, במובן הנפשי. חטיבת עצים נפשית היא היכולת לגדוע עצות רעות ולא ענייניות שמקורן באגו ומשחקי שליטה, האגו הוא כמו מאגר מים עכורים המזהמים את הסביבה, דווקא בגלל שמים הם מקור החיים, בלי טיפול נכון הם הופכים בקלות למדגרת חיי-דקים מזהמת שיש לייבש במהירות.

התרגלנו כל כך למצב בו צמרת המדינה נשמעת כמו מקהלה שלא התאמנה מספיק לקראת המופע המרכזי, עד שאפילו בעת מצבים קשים, במקום שהאויב ישמע קול צלול אחד, מקסימום שני קולות למען היופי הדמקורטי, כולנו חשופים לקקפוניה מזעזעת, בה כולם מתנגחים זה בזה, נוכח פני האויב ששואב מכך עידוד רב.

 
עלינו לאמץ את המסר של התורה: כאשר "ראשיכם" ישכילו לחטוב את העצות הרעות העולות בקרבם או נלחשות על אוזניהם, שמקורן במים רעילים רוויי אגו ומשחקי כח, אזי נזכה לעמוד ניצבים, זקופי קומה ובטוחים בהצלחת עם ישראל.

עוד ב-

רקטה פגעה בביתו של אריה אלפרון: "לא רואים את חיזבאללה ממטר"

לכתבה המלאה

ולא בכדי הפסוק הזה נקרא בשבת האחרונה בשנה, המסר מכך חיוני: גם אם בשנה החולפת לא עמדנו במשימה הזאת, תמיד אפשר להתחיל מהתחלה, ולהביא בכך שנה חדשה ומתוקה, טובה בהרבה מקודמתה.