את עונשה של אילנה קובר, הגננת מ'גן הזוועות' באילת, ניתן למדוד בשנות מאסר. אך את העונש שגרמה על קורבנותיה הרכים - אי אפשר למדוד בזמן. בעוד היא טרם החלה לרצות את עונשה, הילדים והוריהם כבר משלמים את מחיר הפגיעה: טיפולים פסיכולוגיים אינסופיים, חרדות יומיומיות, וצלקות נפשיות שעלולות ללוות אותם שנים ארוכות.

קובר הורשעה ביותר מ-360 סעיפי תקיפת קטין ו-26 עבירות של התעללות בקטין או בחסר ישע. החוק מאפשר להורים ולילדים לתבוע פיצויים בגין הנזקים שנגרמו להם, אך עיתוי הגשת התביעה משמעותי. כאשר קיימת ראיה חותכת לתקיפה, כמו סרטוני הווידאו שתיעדו את ההתעללות, ניתן להגיש תביעה אזרחית באופן מיידי. עם זאת, במקרים רבים עדיף להמתין להרשעה הפלילית או למתן גזר הדין, ולעיתים אף להתגבשות מלוא הנזק הגופני והנפשי.

צילום קרן אל - עו"ד דניאל שבח

בהיעדר ראיות ישירות, יש להמתין להרשעה פלילית, שכן היא מקלה משמעותית על הוכחת האחריות בתביעה ה"נגררת לפלילים". ניתן להגיש את התביעה 3 חודשים ממתן גזר הדין, אך הנפגע רשאי להגיש תביעה עד הגיעו לגיל 25, מה שמאפשר לעקוב אחר התפתחות הנזקים לאורך זמן.

ההליך הפלילי הוא רק תחילת הדרך. אחריו יתחיל המסע האמיתי של המשפחות לקבלת פיצוי, כשחומרי החקירה המשטרתית יספקו את הבסיס להוכחת אחריותה של הגננת. חומרים אלו יועברו לידי ההורים רק לאחר סיום המשפט הפלילי. המשמעות היא כי בהיעדר ראיה חותכת, הם יתקשרו להוכיח את אשמת הגננת בתקיפה ובנזקים שנגרמו לילדים.

הגננת עצמה חשופה לתביעות אזרחיות. העילות העיקריות, לפי פקודת הנזיקין, הן תקיפה וכליאת שווא - אותם רגעים אפלים בהם הפכה את העריסות והלולים לכלא זמני עבור הפעוטות.

בכל בוקר, במשך חודשים ארוכים, נכנסו הסייעות לגן הילדים באילת. הן ראו את הפעוטות, שמעו את בכיים, והיו עדות להתנהלות היומיומית. כעת, כשנחשפו מאות מקרי ההתעללות, הטענה 'לא ראינו, לא שמענו' לא תוכל לשמש להן מגן. קשה להאמין שכל האירועים הללו התרחשו באור יום, במרחב סגור, מבלי שאיש מצוות הגן הבחין בהם. שתיקתן הרועמת של הסייעות, הימנעותן מדיווח לרשויות, עשויה לעלות להן ביוקר: החוק מאפשר להגיש נגדן תביעה על עצימת עיניים, רשלנות והפרת חובה חקוקה.

במקרה שהוגשו תלונות לרשויות או לעירייה והן לא טיפלו בהן כראוי, או אם התברר שהמעון קיבל רישיון למרות ליקויים חמורים, ניתן לתבוע גם את המדינה והרשות המקומית.

כל ילד בגן חווה את הטראומה בדרך שונה, ולכן הפיצוי לכל משפחה צריך להיות מותאם אישית. תביעה קבוצתית, במקרה זה, תחטא למטרה. רק בנושא אחד יש יתרון לפעולה משותפת: דרישה להשבת שכר הלימוד ששולם עבור 'שירותי' הגן. כאן, האינטרס של כל ההורים זהה - לקבל בחזרה את הכסף ששילמו עבור מה שהתגלה כסיוט מתמשך.

הפיצויים יכולים לכלול מרכיבים רבים: כאב וסבל, הוצאות טיפולים, עזרה מיוחדת שנדרשת מההורים, ואף הפסד כושר השתכרות עתידי של הילדים. על התובעים להוכיח נזקים כגון נכות נפשית או נוירולוגית, המתבטאת בהפרעות התנהגות, קשיי למידה ובעיות חברתיות. גם הורים שפיתחו נכות נפשית משמעותית יכולים לתבוע בגין נזקיהם האישיים.

למרות שהגננת צפויה למאסר ממושך, קיימות דרכים להבטיח את הפיצוי על אף זאת. ניתן לבקש צו עיקול זמני על רכושה ורכוש משפחתה, כולל נכסי נדל"ן, רכבים, חשבונות בנק ופנסיות. זהו צעד הכרחי למנוע הברחת נכסים.

"גן הזוועות" באילת הוא רק קצה הקרחון של תופעה מדאיגה שחוזרת על עצמה בשנים האחרונות. מקרי ההתעללות בפעוטות במסגרות חינוכיות, שנחשפים חדשות לבקרים, לימדו אותנו שיעור כואב על הצורך בפיקוח הדוק על מסגרות לגיל הרך. לאחרונה אישרה ועדת הכנסת תיקון לחוק המצלמות במעונות, המחייב כל גן לאפשר להורים לצפות במתרחש בו. זהו צעד בכיוון הנכון, אך הוא רק חלק מהפתרון.

המקרה הנוכחי מלמד אותנו שיעור חשוב לא פחות: צדק אמיתי אינו מסתיים בהרשעה פלילית או בהטלת עונש מאסר. זוהי רק נקודת ההתחלה. צדק משמעותי מחייב גם הבטחת טיפול ושיקום למי שנפגעו - במיוחד כשמדובר בפעוטות שעתידם לפניהם. כל יום שעובר ללא טיפול מתאים, הוא יום שבו הטראומה מעמיקה את שורשיה.

המערכת המשפטית, באמצעות האפשרות לתבוע פיצויים, יכולה וחייבת להבטיח שהמחיר הכבד של השיקום לא ייפול רק על כתפי המשפחות. זו לא רק חובתה המשפטית, אלא גם המוסרית - להבטיח שהילדים הללו, שנבגדו על ידי מי שהופקדה על שלומם, יקבלו הזדמנות אמיתית להחלים ולצמוח. אך כדי להבטיח זאת, על ההורים לפעול בתבונה ובזהירות: עיתוי הגשת התביעה, איסוף הראיות הנכון, ובחירת המסלול המשפטי המתאים הם שיקבעו בסופו של דבר אם ילדיהם יקבלו את מלוא הפיצוי המגיע להם.

עוד ב-

זוועה בגן הילדים במרכז הארץ: הצוות נעצר בחשד להתעללות

לכתבה המלאה

הכותב: עו"ד דניאל שבח הוא בעל משרד עורכי דין שמתמחה בתביעות בשל נזקי גוף