נבחרת אייס
זיכרון קצר: למעמד הביניים אסור לשכוח מי הקריבו אותו בתקציב
מהקפאת הטבות לשכירים, דרך התייקרות התחבורה הציבורית ועד לקיצוצים במשרדים – מרבית הגזירות של סמוטריץ' הבחינו באופן ברור בין ישראל העובדת, שספגה מכה קשה, לבין המגזרים שימשיכו להנות מכספים ייעודיים תמורת תמיכה בממשלה. עם חריגה מיעדי הגירעון ובלי סגירה של משרדים מיותרים, מה הפלא שחברות הדירוג לא מתלהבות מהתקציב? מתן חודורוב בדק את ההבטחות, מול המציאות הכלכלית החדשה
ליציבות הפוליטית שמסמל אישור התקציב, נלווית בדרך כלל תחושה של אנחת רווחה במשק: לא רק הממשלה הרי הופכת חסינה יותר מנפילה, אלא לכאורה גם הכלכלה – שזוכה במענה לצרכים החדשים, לסדרי עדיפויות ברורים ולהגדלה בהוצאה הציבורית.
הפעם לא רק שקשה לחלץ ברכות מראשי הארגונים העסקיים – חברת הדירוג "מודי'ס" אפילו פרסמה עדכון קודר למשקיעים, בערבו של יום ההצבעה בכנסת. מתברר שהשלמת החקיקה לא הפיגה את חששותיה בשום תחום רלוונטי עבורה – לא המשך המלחמה לתקופה בלתי מוגבלת, לא החרפת הקיטוב הפוליטי, לא חזרת המהפכה המשפטית אל השולחן ולא הסיכונים הנובעים מכך למשק.
הציון המשונמך שלה לישראל מאז שיאו של התמרון הקרקעי בעזה – Baa1 שמאפיין מדינות כמו קזחסטן או תאילנד – נותר על כנו, וכמוהו גם התחזית השלילית לעתיד. חוות הדעת האמריקנית הצוננת שפכה כמה דליי מים קרים על נאומו הזחוח של סמוטריץ' רק כמה שעות לפני כן, באולם המליאה.
אין מה להשתומם על הסקירה של "מודיס", מפני שגם בישראל פנימה אפיינו את התקציב הזה תחושות של חמיצות וחוסר צדק. נוכח קיצוץ של מיליארדי שקלים במשרדי הממשלה החיוניים, שהוצג כמהלך של "אין ברירה" – חינוך, בריאות, רווחה, תחבורה – נמצאו לפתע בדרך נס 5 מיליארד לכספים קואליציוניים, רובם ככולם למטרות שהגדירו ב"ציונות הדתית" ובמפלגות החרדיות.
מתוכם, 1.3 מיליארד שקל יוזרמו באופן ישיר לישיבות תורניות המאפשרות את ההשתמטות המאורגנת מגיוס, ועוד עשרות מיליונים יופנו למניעת נשירה של אברכים מכוללים – כדי לוודא, בכספי מדינה, שאיש מהם לא ישתלב בשוק העבודה או יתחנך במוסדות להשכלה גבוהה.
בעוד שרוברכם תספגו כבר בסוף החודש הבא התייקרות גורפת של 30% בתחבורה הציבורית, התושבים ב"שכונות חלשות כלכלית במרכז הארץ" – שם קוד לבני ברק ואלעד – יהנו מהנחה של 50% בכרטיסי "חופשי-חודשי".
נוסע חרדי וחילוני, שייפגשו באוטובוס בין רמת גן לפתח תקווה, ישלמו של מחירים שונים לחלוטין – והכול בחסות החוק. מעדיפים רכב פרטי, שבו תוכלו להשתמש גם בשבת? היכונו לשלם עוד 10% על מכוניות חשמליות, ועוד 2.5 אג' בלו על הבנזין לליטר.
רשימת הדוגמאות עוד ארוכה ומקוממת: בעוד שסכומי ההטבות לישראל היצרנית הוקפאו ללא רחם עד 2028 (!) – וביניהן מענק עבודה (למקבלי שכר נמוך) ונקודות זיכוי ממס (למשפחות עם ילדים) – תשלומי הביטוח הלאומי לאוכלוסייה הלא-עובדת, כמו קצבת האברכים או הבטחת ההכנסה, דווקא עלו כרגיל ביותר מ-3% לפי מדד המחירים לצרכן.
באוצר אמנם הציעו תחילה להחיל את הגזירה באופן שוויוני, כך שתקיף את כל המגזרים, אלא שיו"ר ש"ס דרעי הטיל וטו – ובסופו של דבר סוכם שהתמיכות הסוציאליות בבוחריו ימומנו באמצעות העלאת דמי הביטוח הלאומי של שכירים ועצמאים, כך שאלה ישלמו עד 120 שקל נוספים לחודש.
כלומר, לא רק שהורים עובדים יוותרו על התוספת השנתית לסיוע שמגיע להם מהמדינה – הם אף ייאלצו לממן מכיסם את הגדלת הסיוע הזה, לישראלים שבחרו להוציא את עצמם ממעגל התעסוקה לאוהלה של תורה.
בהקשר זה, מופע גלגול העיניים של ח"כים ושרים חרדיים – כאילו מתנהל נגדם "קמפיין" או "הסתה" מצד פרשנים בתקשורת – הוא עוד מאותו לעג לרש: במקום להסביר לציבור מדוע דווקא מצביעיו הוחרגו מגזירות קשות מחד, וייהנו מעוד כספים קואליציוניים מאידך, נוח למשה גפני להתגולל על "דה-לגיטימציה" מדומיינת שלכאורה מנהלים עיתונאים ביקורתיים.
הרי גפני הוא זה שהציג את משנתו באופן ברור, כשקבע כי "חצי עם ילמד תורה וחצי עם ישרת בצבא", תוך שאת שני צידי המתרס הוא מציג בגאווה כשווי זכויות. במיוחד בלט בנוף שר השיכון גולדנופף, שרק לפני שבוע התרברב כיצד הסיט דירות לציבור הכללי בבית שמש, כך שישמשו רק משפחות חרדיות ולא את לוחמי המילואים.
אתמול הוא אמנם התנצל שהמשיך לפזז ברחבה כשאורחי חתונה שאליה הוזמן שרו בגנות המדינה וצה"ל – אך הריקוד המושחת באמת, תמיכה פוליטית בממשלה תמורת תקציבים ללא תנאי, יכול מבחינתו להימשך לנצח.
את סמוטריץ' אפשר לבחון גם לפי מדד סובייקטיבי – עד כמה הוא עמד בהבטחות שהוא עצמו פיזר במהלך דיוני התקציב? כך, למשל, הממשלה אישרה בעידודו תכנית לסגירת חמישה ממשרדיה – לפי ההערכות מדובר בשת"פ האזורי של אמסלם, השוויון החברתי של מאי גולן, המשימות הלאומיות של סטרוק, ירושלים ומסורת של פורוש והמורשת של עמיחי אליהו.
החיסכון הכספי אמנם לא גדול במיוחד, מה גם שכל השרים היו נשארים (ללא תיקיהם המיותרים) סביב שולחן הכיבודים של הממשלה, אבל הדוגמה האישית לציבור חשובה – במיוחד כשבמקביל מקפיאים את השכר במגזר הציבורי ומעלים לכל הצרכנים את המע"מ. אלא שאפילו את הצעד הקטן הזה, כמעט חסר המשמעות המעשית, לא הצליחו באוצר להביא לקו הגמר. הפוליטיקאים נלחמו על כל ג'וב בלשכה, על כל ליטר דלק ברכב השרד, עד לאגורה האחרונה שלנו.
אחת הטענות המוצדקות של סמוטריץ' נגעה למשרד לביטחון לאומי, שדרש מיליארדי שקלים בגיבוי היריב הפוליטי בן גביר. אלא שבשנתיים האחרונות המשטרה קיבלה כבר תוספות חסרות תקדים, רובן עבור תקנים חדשים שטרם הצליחה לאייש, ולאנשי המקצוע נראה שיש למשאבים המוגבלים של הציבור כמה כתובות דחופות יותר.
פורמלית בן גביר אמנם התפטר לזמן קצר בשל עסקת החטופים, אך רוחו המשיכה לשרות לנגד עיניהם של מקבלי ההחלטות – וסמוטריץ' אולץ לסכם עם מחליפו הזמני, חיים כץ, על הגדלת תקציב המשרד ל-28 מיליארד שקל – כמעט מחצית מתקציב הביטחון כולו לפני המלחמה. גם אם נניח לרגע בצד את הדיון החשוב על תהליכים מטרידים במשטרה, לא ברור מדוע האוצר נכנע באופן גורף כל כך, בניגוד לעמדתם המשותפת של השר הממונה והפקידים.
ולבסוף, אי אפשר בלי התייחסות ליעדי הגירעון – ההתחייבות שסמוטריץ' הפר הכי הרבה פעמים מאז כניסתו למשרד. לאחר שבתחילת המלחמה הבטיח לשווקים הבינלאומיים כי הבור ב-2024 לא יעלה על 5% מהתוצר, ובפועל הציג כמעט 7%, מצופה היה שסמוטריץ' ינקוט משנה זהירות לפני שיסתכן בהצהרות לקראת שנת הכספים הנוכחית.
בראשית הדיונים הוא נקב ביעד של 4% ל-2025, והנה – עוד לפני שהתקציב יצא לדרך – אישרה אתמול הכנסת כמעט 5%. כל אחוז כזה של חריגה אמנם אינו מובן לגמרי לציבור הרחב, אך הוא מגלם אובדן אמון מצד משקיעים זרים שמסתמכים על משרד האוצר כדי לתכנן את הזרמת כספם לישראל או לחשב את הריבית על ההלוואות שיעמידו לממשלתה.
יחד עם חריגה מיעד האינפלציה, ופריצות חוזרות של תקרת ההוצאה הלאומית, עושה רושם שמסגרות המאקרו הפכו עבור סמוטריץ' להמלצה בלבד – מגמה שעלולה להתבטא בביצועי המשק לאורך זמן.
עוד ב-
התסכול נובע גם ובעיקר מהעובדה שנוכח הגזירות הלא-שוויוניות – מה שכונה לא פעם כ"שוד" של מעמד הביניים – אין לציבור הרחב כלים מיידיים להתנגד. ממילא השיח ממוקד יותר בהדחה של בכירי זרועות הביטחון, קידום המהפכה המשפטית וחידוש הלחימה בעזה, באופן שדוחק את העיסוק בתקציב ללא פרופורציה למשקל האמיתי שלו עבור כולנו. נותר רק לקוות שישראל העובדת, החוסכת והמשרתת תפתח זיכרון ארוך יותר ביחס למי שאינם מהססים לפגוע בה כל כך משיקולים פוליטיים.
הכתבות החמות
תגובות לכתבה(1):
תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה
חזור לתגובה
-
1.לבעלי ערוץ 13 אסור לשכוח מי הביא את הערוץ אל פי התהום. (ל"ת)מליץ יושר 03/2025/27הגב לתגובה זו0 0סגור
