משהו רע מאוד קורה בימים אלה למעמדה הבינלאומי של ישראל. לא רק בהצהרות של מדינאים ממדינות ידידותיות, ובהפגנות בקמפוסים, אלא גם באפשרות הממשית של הוצאת צווי מעצר על ידי בית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג כנגד מנהיגים ישראלים ומפקדים בצה"ל.

השמועות על אפשרות הוצאתם של צווי מעצר הביאו לגל של טענות כנגד בית הדין על היותו פוליטי אנטי ישראלי ואנטישמי. בית הדין אף פרסם דרישה להפסיק את איומים כלפיו, ככל הנראה בעקבות פרסום מכתב מאיים של סנאטורים מארה"ב כנגד בית הדין.

בית הדין הפלילי הבין-לאומי איננו בית הדין הבינלאומי הדן בתביעות בין מדינות, שבו נדונה מוקדם יותר השנה תביעת דרום אפריקה נגד ישראל באשמת רצח עם. בית הדין הפלילי הבין-לאומי עוסק באחריותם הפלילית של יחידים לפשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות.

בית הדין הפלילי הבינלאומי הוא ביטוי לרעיון נשגב לפיו כאשר מבוצעים פשעי מלחמה, ואין מי שיחקור ויעמיד לדין בפני בית משפט מדינתי, תהיה ערכאה בינלאומית שתעמיד הפושעים לדין. ישראל היתה מיוזמי הקמתו של בית הדין כאחד מלקחי השואה, אולם ישראל וארה"ב לא הצטרפו בסופו של דבר לאמנת רומא שהקימה את בית הדין, בגלל התעקשות לקבוע התנחלות בשטח כבוש כפשע מלחמה. 

בית הדין פועל על פי "עקרון המשלימות" כלומר הוא אינו מתערב כאשר ישנה ערכאה מדינתית שבה ניתן לחקור ולהעמיד לדין בגין חשדות לביצוע פשעי מלחמה. כפועל יוצא מעולם לא הועמדו לדין מנהיגים או קצינים של מדינות דמוקרטיות שיש להן מערכת משפט עצמאית. כך למשל כאשר נבחנו בבית הדין הפלילי הבינלאומי טענות על פשעי מלחמה שבוצעו לכאורה על ידי כוחות בריטניה בעיראק, ונטען שהרשויות הבריטיות לא חקרו כראוי, קבע בית הדין בנובמבר 2020 שאין יסוד להניח שהרשויות הבריטיות אינן נכונות לחקור ולהעמיד לדין, וסגר את תיק החקירה.  

המסקנה היא אם כן כי תדמיתה של מערכת המשפט הישראלית, כמערכת עצמאית ומקצועית הפכה לנכס אסטרטגי חיוני כדי לאפשר את המשך הלחימה וההגנה על האינטרסים החיוניים של ישראל.  

מה אם כן על ישראל לעשות כדי למנוע הוצאת צווי מעצר כנגד מנהיגיה ומפקדיה הבכירים? יש להפסיק מיידית לאיים על בית הדין ולהשמיצו, ולפתוח במסע יחסי ציבור לחיזוק מערכת המשפט הישראלית. על שר המשפטים לכנס מיד את הועדה לבחירת שופטים, למנות נשיא לבית המשפט העליון ואת שני השופטים החסרים שם. ראש הממשלה צריך להשמיע קול רם וברור, בעברית ובאנגלית, ולהבהיר שלמרות המחלוקות לגבי השינויים הנדרשים במערכת המשפט, יש לישראל מערכות חקירה ומשפט עצמאיים ומקצועיים.

יש להדגיש במיוחד את מעמדה של מערכת המשפט הצבאית, המשטרה הצבאית החוקרת, התחקירים המבצעיים, והפרקליטות הצבאית. צחוק הגורל עשוי להיות כי דוקא תיקי האלפים, בהם נאשם בנימין נתניהו, ישמשו כהוכחה לעצמאות מערכת המשפט ויכולתה לחקור ולהעמיד לדין גם בכירים, ואפילו את ראש הממשלה. 

על נציגי ציבור לחדול מיידית מדברי רהב גזענים הניתנים לפרשנות כמו ״השמדת עמלק״ ״אין בלתי מעורבים״ ו"נקמה". יש גם לתחקר כראוי אירועי קצה - כמו למשל הרג החטופים שהרימו ידיים על ידי חיילי צה"ל, אך בנוסף יש להקים מיידית ועדת חקירה ממלכתית, ולא ממשלתית,  ובדומה למה שנעשה בוועדת אגרנט לחקר מלחמת יום כיפור, לקצוב לה זמן של כמה חודשים לפרסום דוח ביניים.

צעדים אלה, חיוניים לא רק למניעת הוצאתם של צווי מעצר, או להתמודדות עימם, אם אכן יוצאו, אלא לחיזוק מעמדה של ישראל כמדינה דמוקרטית, מה שיביא בהכרח גם לשיפור מעמדה המדיני של ישראל, ולהגברת יכולתה להתמודד אסטרטגית עם האיומים המורכבים שמסביבה. התשובה לאלו הטוענים להפרות של זכויות אדם היא בהפניית זרקור למערכת המשפט שלנו, משום שגם במלחמה צודקת יתכנו טעויות ותקלות אותן יש לתחקר ולברר.

עוד ב-

מה ניתן ללמוד מדו"ח מירון על ועדת החקירה הממלכתית למחדל 7/10?

לכתבה המלאה

בשנה האחרונה נחשפנו לגילויי שנאה לא מעטים למערכת המשפט. זו השעה להתעלות מעל כל אלה ולהבין שמערכת המשפט, שאינה חפה משגיאות ובוודאי שיש מה לשפר בה, היא בסופו של דבר מערכת מפוארת, מקצועית ועצמאית, המהווה נדבך חיוני של הבטחון הלאומי הישראלי, ושכפ"צ בפני התקפות מדיניות ומשפטיות כנגד ישראל.