בנק ישראל העלה את הריבית ל-4.5% וזאת כדי להילחם באינפלציה הגבוהה. האינפלציה אגב, עומדת בחודש מרץ על קצב שנתי של 5% וזה אומר שאם לא יהיו שינויים שיצריכו "חישוב מסלול מחדש" הרי שקונצנזוס ההערכות מדבר על העלאת ריבית אחת נוספת של בנק ישראל כך שהיא תגיע לרמה של 4.75%.

בניגוד למקובל לחשוב הרי שהמערכת הבנקאית "מגלגלת" את העלאות הריבית לעולם הפיקדונות והמצב, לפחות לפי מחקר של בנק ישראל, לא רע בכלל בטח ביחס למקובל במדינות המפותחות.

לא בכדי הפך הפיקדון הבנקאי לאפיק ההשקעות הפופולרי בישראל בשנה וחצי האחרונות וזה נובע מכמה סיבות שהמרכזיות שבהן זו העלייה ברמת הסיכון של הכלכלה המקומית, התנודתיות בשוק ההון והחשש מהאטה כלכלית שלא להגיד מיתון.

אז אם הציבור חושש (ובצדק) מהתנודתיות בשווקים ומהעלייה בפרמיית הסיכון של הכלכלה (שמשפיעה לא טוב על שוק האג"ח) הרי שניתן להניח שהוא יחפש אפיק בטוח וקרוב אליו והפיקדון הבנקאי הוא אחד הפתרונות הפופולריים למצב כזה.

עכשיו כדאי שנכנסי למשוואה את החשש מהאטה כלכלית וזה אומר ששוק העבודה עלול להיפגע מה שאומר שיהיו אנשים שיאבדו את מקום עבודתם ולכן אנשים מעדיפים לשמור את הכסף, בשלבים כאלה של החיים, קרוב אליהם ושוב: הפיקדון הבנקאי הוא אחד הפתרונות המרכזיים לחשש מהסוג הזה.

אם כן ככל שהפיקדון הבנקאי הוא הפתרון לחששות של הציבור הרי שנשאלת השאלה כמה משלם כל בנק על פיקדון אצלו וכאן התשובות לא מפתיעות. בנק ירושלים מתחרה חזק בשוק הפיקדונות שומר על הריבית הגבוהה במערכת ואילו אחריו הבנק הדיגיטלי של אמנון שעשוע שמנצל את העובדה שאין לו הוצאות תפעוליות גדולות מידי וככה הוא משלם ריבית גבוהה יותר מהבנקים המסורתיים.

בבנקים המסורתיים שומר בנק דיסקונט על ההובלה בעיקר משום שהבנק נמצא בתהליך של שיקום התדמית שלו בעיני הלקוחות וזה אומר לגבות ריבית נמוכה (עד כמה שניתן) בעולם האשראי ולשלם ריבית כמה שיותר גבוהה בעולמות הפיקדונות. מה שאומר בסופו של יום שהמערכת הבנקאית הישראלית בריאה וממשיכה להילחם על כיסו (וכספו) של הלקוח.

עוד ב-

השיחה של נתניהו ומודי'ס: ב-100 ימים חזרנו עשורים אחורה | טור שישי

לכתבה המלאה