שוק המניות האמריקאי ירד בשבועות האחרונים בשיעור מצטבר של כעשרים אחוזים ומדד הפחד עלה דרמטית. שוקי ההון העולמיים הזדרזו לרדת אף הם לרבות הבורסה בתל אביב הגם שבשיעורים מצטברים נמוכים יותר. 

במקביל, הכריז הנשיא טראמפ על תכנית הסחר החדשה שלו שכונתה בתקשורת "מלחמת הסחר העולמית". התכנית מטילה מכסים בשיעור משתנה על מדינות עימן יש לארה"ב גרעון סחר כפונקציה של שיעור גרעון הסחר של ארה"ב עם אותה מדינה. הנשיא טראמפ מאשים מדינות אלה ובמידה רבה של צדק כי הן חוסמות, או לכל הפחות מגבילות, את היצוא האמריקאי. בעוד שארה"ב פותחת את שעריה ליצוא העולמי כמעט ללא מגבלות.

חוסר הדדיות זה מביא את ארה"ב לסבסד שלא בטובתה את מדינות העולם השונות. אך אם לסבסוד אמריקאי יש היגיון ביחס למדינות עניות באפריקה אין בו היגיון ביחס לאיחוד האירופי העשיר או ביחס לסין יריבתה הגיאופוליטית.

התקשורת בעולם ובישראל מיהרה לקשור את הנפילות בבורסה למלחמת הסחר ואילו כלכלנים רבים מזהירים מפני מיתון עולמי. דומני כי יש מידה רבה של הפרזה כמו גם חוסר הבנה בהאשמות אלה.

ראשית, הנפילות בבורסה, רובן ככולן, לא התרחשו בגלל מלחמת הסחר הגם שמלחמת הסחר בהחלט סיפקה טריגר נוח למימוש רווחים שהיה חייב להתרחש במוקדם או במאוחר. כידוע בחודשים שקדמו לספטמבר 2022 התפוצצה הבועה הקודמת בשוקי ההון והבורסות רשמו ירידות שערים משמעותיות. בשפל הגיע מדד הנאסד"ק לרמה של מעט מעל 10,000 נקודות.

ברם, מאז ספטמבר 2022 נרשמו עליות שערים חדות שהביאו את המדדים לרמה הגבוהה אף יותר מהרמה, ערב התפוצצות הבועה הקודמת. נאסד"ק לשם הדוגמא הגיע לרמה של 20,000 נקודות. ברור כי עליות שערים אלה הן מופרזות וניתקו את המניות מערכן הריאלי. על כן, גם ברור היה כי מימוש רווחים קרוב ומי שהאזין לי בחודשים האחרונים שמע לא אחת כי רמות המחירים בבורסה האמריקאית מופרזות מדי.

מי שגם עובד עימי יודע כי בעצתי הוא הקטין מאוד את שיעור ההשקעה במניות בכלל ובמניות אמריקאיות בפרט כבר בסוף שנת 2024. במילים אחרות, אילולא מלחמת הסחר של טראמפ היו מוצאות הבורסות טריגר אחר במוקדם או במאוחר. 

שנית, מלחמת הסחר אינה גחמה מטופשת של הנשיא טראמפ אלא יש מאחוריה היגיון כלכלי כמו גם שיקול מפוכח של מערך הכוחות העולמי. זאת, מאחר שהנשיא טראמפ מלין על חוסר הדדיות אמיתי אשר אם יוסר יסייע לכלכלה האמריקאית וכן גם בטווח הארוך לכלכלה העולמית. סחר חופשי ללא מגבלות הוא יעדה האמיתי של התוכנית.

כמו כן, כפי שכתבתי באחד הטורים הקודמים, שיעור היצוא בכלכלה האמריקאית הוא כעשרה אחוזים בעוד ששיעור היצוא בכלכלה האירופאית הוא פי שלושה ואף פי ארבעה ואילו בכלכלה הסינית הוא כמעט פי שניים. דהיינו, יכולתו של הנשיא טראמפ לפגוע ביריבות הסחר של ארה"ב עולה פי שניים עד פי ארבעה מיכולתן להגיב כלפי ארה"ב. פער זה ביכולות מהווה בסיס טוב להערכה כי המלחמה תסתיים במהרה בפשרה. רוב מדינות העולם יתגמשו.

שלישית, לא מיתון עולמי צפוי לנו אלא הסדרה מחודשת וריאלית יותר של מערכת יחסי הסחר בעולם שיכולה להניב לבסוף דווקא שווקים עולמיים פתוחים וחופשיים יותר. סחר חופשי ללא מגבלות יתרום לצמיחה.  

ואילו בישראל, הזדרז ראש הממשלה, אמן הספינים, לנסוע לארה"ב כדי להפחית את שיעורי המכסים שהוטלו על ישראל. אמנם הפחתה זו היא חיובית אך כל המהלך מבחינתה של ישראל הוא בעל השפעה שולית. זאת, מאחר והמכס הוטל על יצוא סחורות בלבד (אין מכס על יצוא שירותים שמהווה את רוב הערך המוסף ביצוא הישראלי) שהקפו כעשרים מיליארד דולר. שיעור מכס של 17%, אף אם לא יפחת, יביא לשחיקה ברווחיות בשיעור משוער של כמחצית, דהיינו שחיקה של כמיליארד וחצי דולר ברווחיות של היצואניות. מאחר וחלקן בבעלות זרה אזי הפגיעה נטו בכלכלת ישראל היא למטה ממיליארד דולר.

עם כל הכבוד, לא זו הבעיה של ישראל אלא יוקר המחיה שבו מר נתניהו לא מטפל כלל. יוקר המחיה עולה לנו מאתיים וחמישים מיליארד שקל בשנה אך משום מה בעיית יוקר המחייה לא מדירה שינה מעיניו של מר נתניהו (או לצורך העניין משנתם של יריביו הפוליטיים). אציע למר נתניהו כי במקום ספינים ובמקום דאגה כה עמוקה לכיסם של קומץ תעשיינים עשירים הוא יפנה את מרצו לדאוג באמת לכלכלת ישראל.  

עוד ב-

העימות הכלכלי בין ארה"ב לסין מחריף: "נילחם עד הסוף"

לכתבה המלאה

*הכותב הוא ראש ביה"ס לחשבונאות, כלכלה וניהול כספים בקריה האקדמית אונו ויו"ר המפלגה הכלכלית.