מאז ה-7 באוקטובר, תחילתה של מלחמת חרבות ברזל, נשמעים שוב ושוב מונחים הלקוחים מעולם המושגים של השואה על מנת לתאר ולהמחיש את חומרת האירוע. רבים עושים שימוש במונחים כמו "נאצי=חמאס", אחרים משווים בין הזוועות של אותה שבת ארורה לזוועות שנעשו בתקופת גרמניה הנאצית, ויש אף מי שהגו את הביטוי "שואת עוטף עזה".

על "שפת השואה" לא פסח גם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בהצהרה המשותפת שנתן לצד קנצלר גרמניה, אולף שולץ. גם נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, התייחס לשואה והשתמש בביטוי המוכר לכל יהודי – "העומדים מן הצד". אבל לא רק ראשי מדינות עשו שימוש ב"שפת השואה". בימים האחרונים הופיע שגריר ישראל באו"ם, גלעד ארדן, בדיון במועצת הביטחון של הארגון כשהוא עונד טלאי צהוב.

לשואה מאפיינים רבים ההופכים אותה לייחודית וליוצאת דופן בכל קנה מידה: הטוטאליות שלה, ההיקף הגלובאלי, משך הזמן, האידיאולוגיה, העדר הפרקטיות שקידמה את הרצח על פני שיקולים אחרים וניסיון ההכחדה של תרבות שלמה. השואה היא ייחודית לא רק בהקשר של העם היהודי, אלא בהקשר של ההיסטוריה האנושית כולה. מעולם לא היה עוד רצח עם בהיקף גדול כל כך, שנמשך זמן רב כל כך, והיה מעוגן באידיאולוגיה ולא בקונפליקט סביב שטח או שליטה.

ד"ר גילה אורן (צילום שלומי אלפסי באדיבות המכללה למינהל)

ההתקפה הרצחנית של החמאס איננה שואה ממגוון רחב של סיבות – בין היתר מכיוון שבסופו של דבר הגיעו כוחות צבא וחילוץ לכל האזורים המותקפים, מה גם שעתה יש ביכולתנו, כעם, להגיב ולצאת להגנתנו.

השימוש במונח שואה על נגזרותיו, צורם בעיקר ביחס לגבורה האנושית שהתגלתה ב-7 באוקטובר. היכולות הייחודיות והמיומנויות האנושיות והצבאיות שהפגינו הגיבורים והגיבורות במוקדים השונים, הן כאלו ששורשיהן ברוח לחימה ישראלית-ציונית-צה"לית.

הגבורה שבאה לידי ביטוי, הן של הקורבנות והן של המצילים, הצעירים והצעירות שהושיטו יד והגנו על חבריהם, כיתות הכוננות שנלחמו עם ובלי נשק על הגנת היישובים, הכוחות שהגיעו לאירוע וחתרו למגע מול המחבלים, ההורים שהגנו על ילדיהם והאבות שנסעו לחלץ את ילדיהם – כל אלו הם גיבורים וגיבורות ישראלים. הם אמיצים באופן ייחודי לארץ הזאת, הם תולדה של חינוך לאקטיביזם, של ההבנה כי יש לנו את היכולת לקחת את גורלנו בידינו. הגיבורות והגיבורים הללו הם המורשת של הארץ הזאת לבניה. אין בכך חלילה מלהקטין מגבורתם של קורבנות ושורדי השואה אלא רק להאיר את גבורתם של קורבנות ה-7 באוקטובר באור אחר, אור נוסף.

זוהי גבורה ייחודית, "גבורה ישראלית", גבורה של בני הארץ הזאת שמה שמניע אותם זה האפשרות והשאיפה לנצח. הפשעים הנוראיים של ה-7 באוקטובר, הקורבנות גבורת הלוחמים והלוחמות, היו שונים מאלה של שואת יהודי אירופה. לא יותר או פחות – פשוט אחרים.

השימוש הנוכחי במונחי שואה ונאציזם משקף את הוואקום המילולי, העדרן של מילים שיכולות לתאר ולבטא את הרוע, את הקיצוניות, את ה... באמת שאין מילים. מונחים כמו אסון, טבח, טרור, פשעי מלחמה או אפילו פשע נגד האנושות לא מצליחים לבטא את מה שעינינו רואות ואוזנינו שומעות.

לאחרונה אומץ כחלק מז'רגון המלחמה גם הביטוי "השבת השחורה", אותו כינוי למבצע של הבריטים ב-1946, אשר כלל סדרה של פעולות נגד הישוב היהודי, ובהן הטלת עוצר ומעצר של רבים ממנהיגי היישוב. ספק אם יש דמיון בין השבת השחורה ההיא לבין אירועי השבעה באוקטובר.

אכן, לא מצאנו מילים לרוע המוחלט הזה, ומי יודע אם נמצא. אולם השימוש בביטויי שואה עושה עוול לקורבנות, לאופיים ולגבורתם – אלו נטועים בעולם מושגים שונה בתכלית. האירוע הזה ייחודי במידה רבה כל כך שנדרשות לו מילים משל עצמו.

*הכותבת, ד"ר גילה אורן, היא ראשת ההתמחות בשיווק ודיגיטל, מרצה בפקולטה למנהל עסקים במסלול האקדמי המכללה למינהל.

עוד ב-

חרבות ברזל, היום ה-32: ירי לדרום, פגיעה ישירה בבית בסביון

לכתבה המלאה