מדדים ומחקרים

איך שומרים על שגרה עבור הילדים? המומחית עונה על כל השאלות

החזרה החלקית ללימודים תלויה במידה רבה במידת החוסן של המבוגרים. סדר יום קבוע, תיווך המציאות הביטחונית ומענה מותאם לאיתותי מצוקה יוכלו להפחית אי ודאות בקרב קטנים וגדולים. אז איך כדאי להתמודד עם סיטואציות בזמן אמת? מה אומרים ואיך פועלים? המדריך המלא

מערכת ice | 3/11/2023 10:16

מערכת החינוך חוזרת בימים אלו לשגרת לימודים בהתאם להנחיות פיקוד העורף בצל המלחמה. בתי הספר וגני הילדים חוזרים לפעילות חינוכית מדורגת וחלקית, המלווה בחששות כבדים של ההורים מהמצב הביטחוני. מבחינת הילדים החזרה למסגרות החינוך אחרי תקופה שבה שהו במרחבים המוגנים היא קשה וחלקם נאלצים לעבור הסתגלות מחדש.

הורים ומחנכים רבים מתלבטים בימים אלו בסוגיה החשובה: איך להחזיר את הילדים לשגרת לימודים באופן מיטבי? מחקרים רבים מלמדים שהחוסן של המבוגרים קובע במידה רבה את התגובות של ילדים למצבי לחץ. באמצעות תיווך מותאם, מודלינג של התנהגות רצויה ויצירת סביבה מווסתת, נוכל לסייע לילדים ולתלמידים שלנו להתמודד עם המצב ולשמור על הביטחון הפיזי והרגשי שלהם.

שמירה על סדר יום
שמירה על שגרה היא אחד הגורמים החשובים להחזרת תחושת היציבות והרציפות לחיי הילדים. כלומר, שמירה על סדר יום ועל כללי התנהגות במסגרת החינוכית ובבית. מומלץ לשלב בכל יום טקסים, "עוגנים" ושגרות קבועות, כמו פתיחה וסיום של כל יום בשיר, סיפור, דקלום, פעילות גופנית או יוגה.

כמו כן, חשוב לשלב במהלך יום הלמידה פעילויות של משחק, יצירה, מוזיקה ותנועה, לאפשר הפוגות ולהקדיש תשומת לב אישית לילדים במפגשים פרטניים ובקבוצות קטנות. מומלץ מאוד להניע את הילדים הצעירים לעשייה ולסיוע מכל סוג שהוא: לכתוב מכתב לחיילים, להכין אלבום ציורים, לאפות עוגה לשכנים, להתקשר לשאול מה שלום סבא וסבתא, ועוד.

העשייה מעלה את תחושת הערך העצמי ומגבירה את תחושת השייכות למשפחה ולחברה. במצב של לחימה ממושכת הילדים ממשיכים לשאול שאלות על המצב וחשוב לתווך להם את המציאות הביטחונית בהתאם לשלב ההתפתחותי שבו הם נמצאים. למבוגרים, הן ההורים הן הצוות החינוכי, יש תפקיד משמעותי בהסברת המציאות לילדים, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בילדים בגיל הרך ובכיתות היסוד.

הכרחי להכין את הילדים מראש לאפשרות של אזעקה ולהדגיש מסרים של מוגנות. ממ"ד (צילום: מרים אלסטר/פלאש 90)

המשך תיווך המציאות הביטחונית
החשיבה של ילדים בגיל הגן (6-3) היא מוחשית וקונקרטית. הסבר על המלחמה צריך להיות קצר ופשוט. רצוי ללוות כל הסבר בתמונות (למשל, תמונה של כיפת ברזל) ולהיעזר בבובות לצורך המחשה. הכרחי להכין את הילדים מראש לאפשרויות של אזעקות עם הנחיות ברורות, לדוגמה, "כשיש אזעקה, אנחנו רצים לממ"ד", ולהדגיש מסרים של מוגנות ("אנחנו שומרים עליך") ותקווה ("אחרי שנצא מהממ"ד, נחזור לשחק").

תרגול של כניסה לממ"ד בעת אזעקה יכול להפחית את החרדה ולאפשר התמודדות מהירה ויעילה יותר בזמן אמת. ילדים בגיל הרך ובכיתות היסוד נוטים לחשוב על העולם באופן אגוצנטרי. לא מן הנמנע שילד בגיל הגן יחשוב שהמלחמה נגרמה בשל משהו רע שהוא עשה ושהכניסה לממ"ד היא עונש. לפיכך, חשוב לשלב בכל הסבר חלק השולל את הרעיון שהמלחמה נגרמה באשמתם.

לילדים בגיל בית ספר יסודי חשיבה מופשטת ומורכבת יותר, אך הם עדיין זקוקים למידע פשוט ומהימן. חשוב לתת להם הסבר רחב יותר על הסכסוך האזורי עם האויבים שלנו ועל החובה שלנו להגן על עצמנו. עם זאת, חשוב שבכל הסבר תהיה הרחקה של הסכנה בזמן ("המלחמה התחילה לפני שלושה שבועות") ובמקום ("דברים קשים קרו בדרום הארץ"), תוך הדגשת מסרים של חוסן ומתן תקווה ("הצבא שלנו חזק ואנחנו ננצח").

מתן מענה מותאם לאיתותי מצוקה
תיווך נכון של המצב הביטחוני חשוב ומסייע בהפחתת החרדות, אך לא מונע מצבי לחץ ומצוקה. תפקידם של המבוגרים לשים לב לאיתותי מצוקה התנהגותיים ולתת מענה מותאם. ילדים צעירים לא תמיד יודעים לבטא באופן מילולי תחושות של לחץ ומצוקה. לפיכך, חשוב במיוחד שנגביר את כושר ההקשבה שלנו לאיתותי המצוקה שלהם ונקדיש זמן להתבוננות בהם בזמן משחק, למידה או כל פעילות אחרת.

איתותי מצוקה של ילדים צעירים יכולים לבוא לידי ביטוי במגוון ביטויים: בכי, התכנסות, חוסר הנאה ממשחקים שבעבר נהנה לשחק בהם, חזרה להרטבה, האשמה עצמית בדברים רעים שקרו, ביטויים של חוסר תקווה, או לחילופין התקפי כעס, התנהגות תוקפנית ובדיקת גבולות. במקרים כאלה, חשוב לשקף באופן אמפטי לילד את התנהגותו ("אני רואה שהיום אתה לא רגוע, בוכה ומחפש את קרבתי").

כמו כן, יש לעודד מתן ביטוי רגשי ("אתה רוצה לספר לי על כך?"), לתת לגיטימציה והכרה ברגשות שלו ("זה טבעי שאתה מפחד"), להדגיש מסרים של מוגנות ("אנחנו כאן כדי לשמור עליך"), לשאול אותו מה יעזור לו להירגע או להציע לו אפשרויות שמהן יבחר ("היית רוצה שנקרא סיפור או נשחק יחד?"). חשוב לזכור כי מרבית התגובות הן "נורמליות" למצב לא נורמלי ומתן מענה רגיש ומותאם מצדנו, לרוב, יסייע לילד להירגע. במקרים של שינוי התנהגות קיצוני ומתמשך, יש לפנות לסיוע מקצועי.