תחילת המלחמה הובילה למחסור חריף בעובדים. סגירת הדלת בפני פועלים פלסטינים הובילה לחסרונן של 80 אלף עובדים. המשבר הגיע מהר מאוד: אתרי הבנייה היו סגורים ובמקביל - כשהם נפתחו בהדרגה, היה חוסר בידיים עובדות.

התוצאה הייתה צפויה: הפועלים הסינים, אלה שנשארו בארץ כמובן, העלו מחירים. גם הפועלים האחרים דרשו שכר גבוה יותר וניצלו את ההיצע הנמוך. שכר העבודה עלה, עלויות הבנייה זינקו גם בשל תנאי ההובלה הקשים ובסוף - היזמים התקשו להוריד במחירי הדירות.

במקביל, בזמן שהמדינה מבקשת יותר עובדים זרים לבנייה, היא מייקרת את העסקתם החוקית. מצד אחד, הממשלה מצהירה על רצון להגדיל את מספר העובדים, כולל ייבוא פועלים ממדינות כמו דרום קוריאה ובריטניה, שכמעט לא שלחו פועלים לישראל עד היום, ומצד שני - מבנה האגרות וההיטלים שמוטלים על תאגידי הבנייה הופך את העסקתם החוקית ליקרה במיוחד - עד כדי תמריץ כלכלי שמוביל קבלנים קטנים ובינוניים לפתרונות לא חוקיים.

דיון שמתקיים כעת בבג"ץ עוסק בעתירת עמותת דף חדש, המייצגת כ-140 תאגידי בנייה. היא טוענת כי המדינה משמרת ואף מעדכנת כלפי מעלה מנגנון תשלומים שאינו תואם עוד את המציאות שנוצרה לאחר הפסקת כניסת עשרות אלפי עובדים פלסטינים לענף.

העלות שעליה מדברים בענף, כ־24 אלף שקל בשנה לעובד, אינה אגרה בודדת, אלא שילוב של שלושה תשלומים שונים: אגרת בקשה: 1,060 שקל; אגרה שנתית בענף הבניין: 8,490 שקל; ובעיקר דמי היתר (ייחודיים לענף הבניין בלבד): 14,430 שקל. בנוסף, נדרשות ערבויות לעובד של כ-10,000 שקל.

בניגוד לענפים אחרים במשק שבהם מועסקים עובדים זרים (חקלאות, סיעוד, מסעדנות, תעשייה), בענף הבנייה קיים רכיב ייחודי של דמי היתר בסך כ־14,430 שקל בשנה לעובד, רכיב שאינו קיים בענפים אחרים. התוצאה היא שעלות האגרות בענף הבנייה גבוהה משמעותית מכל ענף אחר שבו מועסקים עובדים זרים.

באפריל 2025 הוציא שר הפנים משה ארבל הוראת שעה, שלפיה הופחתו האגרות בענף הבנייה עד סוף השנה, מתוך הבנה שיש מצוקת כוח אדם חריפה ויש להקל על התאגידים להביא עובדים זרים. אלא שהוראת השעה פוקעת ב-31 בדצמבר, וב-1 בינואר 2026 חוזר מבנה האגרות המלא ואף מתעדכן כלפי מעלה בהתאם למדד, כפי שעולה מהחוזר הרשמי של רשות האוכלוסין. כלומר: לאחר חצי שנה שבה המדינה הכירה בכך שהאגרות גבוהות מדי וצריך להפחית אותן כדי לאפשר הבאת עובדים - היא מחזירה את המצב לקדמותו.

בנוסף, ועדת מנכ"לים שמונתה על ידי הממשלה בתחילת 2025 המליצה להפחית משמעותית את האגרות בענף הבנייה, אך ההמלצות לא יושמו בפועל. תחילה היא המליצה להפחית את אגרת הבקשה ל-360 שקל. אחר כך להפחית משמעותית את האגרה השנתית (לטווח 2,597-6,125 שקל) וגם לבטל או להפחית דרמטית את דמי ההיתר.

בדף חדש טוענים כי המלצות מקצועיות אלו לא יושמו, למעט הוראת שעה חלקית ומוגבלת בזמן שאינה נותנת מענה עומק לבעיה. לפי נתונים רשמיים ממדינות מערביות, העלויות שמוטלות על מעסיקי עובדים זרים בישראל חריגות בקנה מידה בינלאומי: בעוד שבישראל מדובר בכ־23-24 אלף שקל בשנה לעובד, במדינות כמו גרמניה, צרפת, ארה״ב ואוסטרליה מדובר במאות עד אלפי שקלים בודדים, ולעיתים אף בתשלום חד-פעמי.

"המדינה מצהירה שהיא רוצה יותר עובדים זרים כדי להציל את ענף הבנייה - אבל בפועל מטילה על כל תאגיד עול של כ-24 אלף שקל בשנה על כל עובד חוקי. זה אבסורד שמייצר תוצאה מסוכנת בשטח. קבלנים קטנים ובינוניים נקלעים למציאות בלתי אפשרית, שבה העסקת עובד חוקי הופכת לנטל כלכלי כבד, בעוד שהעסקה לא חוקית הופכת, לצערנו, לזולה ומשתלמת יותר", אומר ל-ice הארי אלקסלסי, יו"ר עמותת דף חדש.

הוא מוסיף כי "במקום ליישם את ההמלצות המקצועיות להפחתת האגרות – המדינה אפילו מעדכנת אותן כלפי מעלה. כך נוצר תמריץ כלכלי שמזין את תופעת השב"חים. העלויות האלה לא נעלמות. הן מתגלגלות ישירות למחירי הדירות וליוקר המחיה של כל אזרח בישראל. אם באמת רוצים להילחם בתופעה ולהוריד את מחירי הדיור, צריך להתחיל בהסרת החסמים שהמדינה עצמה יצרה".

"הפועלים הפכו לנטל כלכלי כבד". אלקסלסי (יחצ)

העמותה עתרה לבג"ץ נגד שרי הפנים, האוצר, הבינוי והשיכון, העבודה ומנכ"ל רשות האוכלוסין. העתירה טוענת כי המדינה יוצרת חסמים כלכליים ורגולטוריים כבדים ובלתי סבירים על העסקת עובדים זרים, דווקא בתקופה של מחסור חמור בכוח אדם -ובכך פוגעת ישירות בענף הבנייה, מייקרת את מחירי הדירות ופוגעת באינטרס הציבורי הרחב.

עוד ב-

סמנכ"ל גינדי: "מי שקנה אצלנו דירה בשדה דב - עשה אקזיט"

לכתבה המלאה

העתירה מצביעה על שורה של כשלים תפעוליים:  הם מציינים כי על פי העבודה היעילה של עובדי האגף בניין ברשות האוכלוסין, אלפי בקשות נותרות ללא מענה בגלל מחסור חמור בכח אדם, בעוד הנוהל מחייב הגעה עד תאריך יעד קרוב - יעד שאינו ריאלי; עובדים זרים שנוטשים את התאגידים ועוברים לעבוד בשחור, ללא סנקציות אפקטיביות; תאגידים מחויבים לשלם עבור מכסות עובדים שאינן תואמות את המצב בפועל. ובנוסף, במסלול הבילטרלי מגיעים לעיתים עובדים חסרי מיומנות בסיסית, ללא מנגנון יעיל להשבתם למדינת המוצא או להסבתם לענפים אחרים. כעת נותר לראות מה יעלה בגורל העתירה והאם העלויות יופחתו, מה שעשוי להשפיע על מחירי הדירות.