עוד לא יבשה הדיו על תקציב המדינה שסוף סוף עבר, וכבר מתפרסם דו"ח המצביע על עלייה בגירעון העמוק של קופות החולים - 2.8 מיליארד שקל בחציון הראשון של 2021. גירעונות הקופות אינם עניין חדש ואפילו לא מקרי – אלא תוצאה של מדיניות צמצום מובנית ורבת שנים של משרד האוצר, שנועדה לשלוט בצריכת שירותי הבריאות בישראל.

גירעונות אלה מובילים לפגיעה בכל אחת ואחד מאיתנו -  בין אם הוא חולה כרוני או בריא, מאחר שמשמעותם היא תורים ארוכים לרופאים/ות מומחים, לקלינאי התקשורת, לבדיקות הממוגרפיה וה-MRI, לניתוחים ועוד.

מצב זה עומד בסתירה לחובת המדינה, משרד הבריאות ובייחוד קופות החולים, לספק שירותי בריאות נאותים ושוויוניים, בזמינות ובמרחק סבירים. בפסק דין שניתן לאחרונה בבג"ץ קבע  השופט שטיין, כי: "עקרונות אלה, לצד דיני החוזים אשר חלים על תוכניות השב"ן, מטילים על קופות החולים חובות אמון מיוחדות ביחסיהן עם העמיתים, אשר רואים בקופת החולים מוסד ציבורי-למחצה שפועלו מונע משיקולים רפואיים-מקצועיים, ובמרכזם בריאות העמיתים וטובתם, ולא רק משיקולים כלכליים של רווח והפסד".

משרד הבריאות, כרגולטור המפקח על קופות החולים, חייב לוודא  שהן אכן מספקות שירותי בריאות נאותים לאזרחים, תוך העדפת שיקולים רפואיים וטובת המטופל, והקפדה על מיצוי כל הזכויות המוקנות לו עפ"י  החוק.

לצד הגרעון העמוק עימו מתמודדות הקופות, בשנים האחרונות אנו עדים לכרסום הולך וגובר במשילות ובפיקוח של משרד הבריאות עליהן. במצב זה, קיים חשש כי השיקולים המכריעים יהיו לעיתים כלכליים ולאו דווקא טובת המטופלים.

על פי דו"ח נציבת קבילות הציבור במשרד הבריאות, רק בשנה החולפת נרשמו 24 החלטות של הנציבה שחייבה את הקופות לספק שירות רפואי, הכלול בסל הבריאות אך כנראה משיקולים כלכליים הקופות סירבו לספקו . מדובר על מצבים החל מהפרת הזכות של המבוטחים לבחירת המוסד הרפואי, דרך מניעת טיפולים בסל מחולי סרטן מח, ועד סירוב לאשר לחולי ריאות לקבל מחוללי חמצן ניידים.

יתרה מכך, לאחרונה הוציא משרד הבריאות טיוטת חוזר שקובעת, כי "אין מניעה לטפל במשטרי מינון תרופתיים, אשר אינם רשומים בעלון התרופה". משמעות סעיף זה היא  שהקופות רשאיות "להתעלם" מתהליכי רישום של תרופות במדינת ישראל, ולשנות את מדיניות הטיפול התרופתי שנקבעה בהליך הרישום, ללא צורך בקבלת אישור מאגף הרוקחות במשרד הבריאות, שתפקידו  להסדיר את הליכי הרישום בארץ.

האינטרס הכלכלי של הקופות בהפחתת מינונים ברור – לחסוך בעלויות, ואולם עולה חשד כי הוא דוחק את האינטרס של המטופלים לקבלת הטיפול המיטבי. במקרה הנדון, האיגודים הרפואיים הנוגעים בדבר התנגדו להפחתת מינונים, וזאת מטעמים רפואיים. ההתנגשות הזו  מחזקת את החשש  שמדובר במדרון חלקלק, העשוי להכשיר פגיעה באוטונומיה של הרופאים המטפלים לקבוע את הטיפול המתאים למטופלים, וזאת בשל מדיניות חיסכון שקובעת קופה.

פגיעה באוטונומיה של הרופא/ה משמעותה גם פגיעה באמון של המטופל ברופא/ה ובמערכת הבריאות הציבורית בכלל. שוו בנפשכם את גודל משבר האמון כאשר שני מטופלים יושבים זה לצד זה באשפוז יום בבית החולים, שניהם מבוטחים בקופות שונות: אחד מהם מקבל את מינון הטיפול המדויק על פי עלון התרופה בעוד השני מקבל מינון נמוך משמעותית בשל החלטת קופת החולים שלו.

כגורם עליו מוטלת האחריות לבריאות הציבור, חייב משרד הבריאות לחזק את סמכותו ולפעול לשמירה ומימוש הזכויות של המטופלים לקבל את הטיפול הרפואי לו הם ראויים בכפוף לסל שירותי הבריאות: טיפול הניתן על פי קביעת הרופא המטפל ומשיקולים רפואיים ולא משיקולים כלכליים.

עוד ב-

דירוג קופות החולים: איפה הכי משתלם להיות?

לכתבה המלאה

הכותב שמוליק בן יעקב, יו"ר האגודה לזכויות החולה