דעות
ה-ESG החדש: מתדמית לתכלית, מדו"חות ומדדים להשפעה אמיתית
כדי ליישר קו עם העולם, נדרשת ישראל לחשיבה מחודשת: הגיע הזמן להפסיק למדוד כמה דו"חות פרסמנו, ולהתחיל למדוד כמה שינוי באמת יצרנו
אחרי עשור של פריחה תקשורתית ורגולטורית, מודל ה-ESG (מדדים סביבתיים-חברתיים-ממשליים) הפך למותג עייף. מאות מדדים, טבלאות וצבעים ירוקים יצרו רושם של אחריות – אבל גם בלבול ועומס. לפי דו"ח מקינזי האחרון (Beyond ESG) חברה ממוצעת בעולם עוקבת אחרי מאה מדדי ESG. התוצאה אמנם מייצרת שקיפות גבוהה יותר, אך גם אובדן מיקוד. במקום לברר איך והיכן ניתן לשנות באמת, ארגונים שואלים איפה נעמוד מבחינת הביקורת.
דווקא מתוך העייפות הזו צומח כיוון חדש. לא עוד ESG של סימון וי המסמן עשייה – אלא ESG של יכולת – מעבר מציות לרלוונטיות, מתדמית לתכלית, מה שמכונה Beyond Compliance. המודל החדש, שמכונה על ידי מקינזי "horses for courses", מציע גישה פשוטה אך רדיקלית. כל חברה צריכה לבחור אחד עד שלושה הנושאים שבהם היא יכולה להשפיע מהותית ולהתמקד בהם לאורך זמן. קוראים לזה תיעדוף ומינוף היתרונות היחסיים.
המשמעות חורגת הרבה מעבר לתחום הקיימות. מדובר כבר בהגדרה מחודשת של אחריות עסקית ושל תפקיד החברות בכלכלה ובחברה. במקום שחברות ייראו את עצמן כמי שנמדדות רק על שורת הרווח, החברות נדרשות להבין היכן היכולות, הידע והשרשרת שלהן נוגעים בחיים עצמם – כדוגמת אנרגיה, תעסוקה, בריאות, חינוך או תחבורה.
לפי מקינזי, יש כיום לפחות 18 סוגיות עולמיות (בדומה ליעדי הפיתוח בר-הקיימא של האו"ם) שבהן החברות יכולות להשפיע באופן ישיר: החל בגישה לחשמל, מים וחינוך, דרך פערי מגדר, ועד זיהום אוויר ואובדן מגוון ביולוגי. עם זאת, רוב החברות, גם הגדולות ביותר, מסוגלות להשפיע באמת רק על אחת עד שלוש מהן. המשמעות ברורה: מי שמנסה להיות "טוב בהכול", בעצם לא משנה דבר. דומה הדבר לפער השירותי-מקצועי המתקבל בין מערכות מתמחות, לבין מערכות המתהדרות ב-All in One.
החידוש המרכזי בדו"ח הוא המעבר מחשיבה מוסרית לחשיבה כלכלית. מקינזי מראה כי טיפול מעמיק בסוגיות חברתיות-סביבתיות הוא לא רק "דבר טוב לעשות", אלא גם מהלך בעל תשואה כלכלית חיובית בטווח הארוך. לדוגמה, העלות השנתית להאצת ההתקדמות ב-18 הסוגיות שנבדקו עומדת על כ-6 טריליון דולר, פי שלושה מרווחי חברות ה-Fortune 500, אך התועלת המצטברת גבוהה בהרבה, במיוחד כאשר משלבים חדשנות עסקית עם מדיניות ציבורית מתואמת.
במילים אחרות: הבעיה איננה היעדר רווחיות, אלא פערי זמן ותיאום, פער בין שיקולי טווח קצר לשיקולי טווח ארוך. מהם טעמי בעלי המניות ובעלי העניין, השונות בין התעשיות, מהי התפיסה וסביבת התחרות ועוד. השקעות בבריאות, באוויר נקי או בחינוך מחזירות את עצמן, רק לא מיד. נדרש כאן שיתוף פעולה בין הון ציבורי, פרטי ופילנתרופי, לצד מבני מימון חדשים כמו Blended Finance או אג"ח חברתיות, כדי לגשר על הפער שבין ההיגיון הפיננסי הקצר לבין הערך הכלכלי חברתי הארוך.
לכן, הגישה החדשה קוראת לא רק לחברות ולמנהיגיהם, אלא גם למדינות ולרגולטורים לחשוב אחרת. בעולם שבו ה-ESG הפך למערכת רגולציה סבוכה, מה-CSRD באירופה ועד ויכוחי ה-SEC בארה"ב, דווקא ישראל יכולה לבלוט. יש לנו מערך חזק של חדשנות, חוסן חברתי מבוזר יחסית, ויכולת קואליציונית בין מגזרית – אולם אין לנו עדיין אסטרטגיה ברורה של איפה נרצה להשפיע, כמו גם מערכת משילות ואסדרה. כל זה מתורגם לכך שאיננו ממוקמים בצמרת העולמית בקלות לעשות עסקים עם ובישראל. זאת כמובן בנפרד מרוח הסנטימנט השלילי המאופיין בתקווה האחרונה.
מהי "הסוגייה הישראלית" שבמרכזה נדרשת יכולת עסקית-חברתית-ממשלתית משולבת? האם זו אנרגיה וניקיון האוויר? או שיקום החברה הערבית והפריפריה? מימון חדש לשירות אזרחי? חיזוק מערכת הבריאות הציבורית? כל אחת מאלה דורשת חיבור ייחודי בין חדשנות עסקית, רגולציה חכמה ומדידה אמיצה של תוצאות.
ישראל, שבה 80% מהתוצר הלאומי הגולמי (GDP) מיוצר על ידי חברות פרטיות, זקוקה למעבר ל-ESG המאופיין באחריות משימתית. בהתאם לגישה זו, כל תאגיד גדול יאפיין ויגדיר שליחות אזרחית-לאומית התואמת את ליבת עסקיו. כך לדוגמה, בנק יכול להוביל באשראי אקלימי ובכלכלה פיננסית-חברתית; חברת תשתיות יכולה להניע חוסן אזרחי-אנרגטי בפריפריה; וחברות טכנולוגיה יכולות לייצר "קוד אזרחי", במסגרתו יאפיינו ויפתחו כלים דיגיטליים לשירותים ציבוריים, בריאות קהילתית או חינוך שוויוני.
העולם העסקי צריך אפוא פחות דו"חות ויותר אחריות – בדגש על אחריות ומימוש השפעה. הוא צריך פחות מדדים ויותר תוצאות. ההשפעה לא תימדד לפי מספר היעדים שסומנו, אלא לפי היקף השינוי הממשי שנוצר, חולים שקיבלו טיפול, ילדים שלמדו וקהילות שנשמו אוויר נקי יותר.
והרגולטורים? עליהם לעבור לשילוב של הכוונה באמצעות הוראות וכללים, בשילוב של תמריצים ומדידה של אימפקט. זהו שינוי משמעותי ותרבותי עמוק. במקום שנסתפק בלציין "עמידה ביעדים", יש לשאול, להוסיף ולמדוד "איזה ערך נוצר לחברה" כ-Society.
ה-ESG החדש פחות מתבונן ובוחן הפעילות במונחים של "תיקון עולם" ויותר פונה ומתמקד בפריזמה של "בניית יכולת". הוא אינו עוסק רק באיך חברות נראות כלפי חוץ, אלא באיך הן פועלות מבפנים: כיצד הן משלבות את האינטרס החברתי בליבת המודל העסקי שלהן. הוא דורש הנהגות אמיצות, מנהלים שמוכנים לצאת ממעגל הציות אל מרחב האחריות, ואזרחים שמבינים כי אחריות תאגידית היא לא רק לוגו ירוק אלא החלטה אסטרטגית משמעותית על עתיד החברה.
אם נדע לאמץ את הרוח הזו בישראל כמו בעולם, נוכל בשעה טובה לעבור מה-ESG של כוונות אל ה-ESG של תוצאות. זהו המעבר הנדרש באמת מלהיות "בסדר" ללהיות משמעותיים. מנהיגות ערכית עשויה לכוון את המודל העסקי והפעילות לכיוון המשמעותי וליצירת מודל בעל ערך כלכלי-חברתי, אגב הבטחת קיומו של מודל בר-קיימא לטובת כל בעלי העניין.
עוד ב-
*הכותב, יאיר אבידן, הוא כלכלן בכיר והמפקח על הבנקים לשעבר. כיום עמית בכיר למחקר, המכון למדיניות ואסטרטגיה IPSאוניברסיטת רייכמן.
הכתבות החמות
תגובות לכתבה(1):
תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה
חזור לתגובה
-
1.עשיה לטובת הדורות הבאיםאורי 11/2025/10הגב לתגובה זו0 0מאמר בעל תובנות מעמיקות מצוין שמציג את הצורך וקידום דרכים המעבר מ ESG של כוונות ל ESG של תוצאות מדידות ומוחשיות. המעבר מקריאת דוחות בלבד ולסמן V לעבור מ- V בדו"חות לרצון ממשי לבנית תוכניות עשייה ליצירת שינוי חיובי אמיתי, תוך התמקדות בתחומי השפעה מרכזיים חינוך, בקרה ומעקב אחר המזהמים, למען אוויר נקי יותר וביטחון תעסוקתי ממשי הוא קריטי. בישראל יש לנו הזדמנות אמיתית להוביל גישה ממוקדת ואפקטיבית, בבחירת תחומי השפעה אמיתיים שעליהם נמדוד ערך ולא רק מילים.כי כאן המעשים הם הדרך למען הבריאות שלנו. חשוב להבין שהמעבר ל-ESG אמיתי מחייב התבוננות מעמיקה בכשלים ובהזדמנויות, תיקון דרכי העבודה והתמקדות בעשייה רחבה יותר. לא די בדוחות כבדים שכל אחד יכול להכין, אלא יש צורך להשוות בין נתונים, לשאוף לעשייה, למצוינות ולשאוב השראה מהטובים ביותר בענף כדי להמשיך ולשפר. יש לתת עדיפות לתרבות חינוכית אמיתית שמשפיעה על הרגלי ההתנהגות והעשייה של האזרחים, מתוך מטרה להטמיע ערכים של קיימות כחלק בלתי נפרד מהחברה. הדוחות אינם מטרה בפני עצמם, אלא כלי לקבלת מסקנות, לתיקון ולניהול חכם שמוביל קדימה לעסקים, לקהילה ולסביבה.סגור



