פרסום תוצאות המבצע ההרואי לחילוץ בני הערובה בשבת בבוקר הביא אתו בשורה משמחת לארבעת משפחות החטופים והחזיר את הצבע ללחיים לכלל עם ישראל. התעוזה, הביצוע וההצלחה המבצעית, מעבר לדמיון הביאה עמה את מעט הגאווה שנמחתה ב-7.10. שוב חזרנו להיות למה שגדלנו עליו, יוזמים, נועזים ויצירתיים. הביצוע תאם את ההכנות הדקדקניות של הימ"מ והיחידות המבצעיות של השב"כ במעטפת מדהימה ועוצמתית של צה"ל - פד"מ/אוגדה 98, חיל האוויר ועוד.

רבות סופר ויסופר עוד על אחד המבצעים הנועזים ביותר עד עתה בתולדות עמינו המשתווה לאנטבה, למוגדישו של היחידה הגרמנית, חילוץ ה SAS הבריטי את החטופים מהשגרירות האיראנית בלונדון ועוד מבצעים בודדים של הDELTA וה-SIL האמריקאי. שמחת ההצלחה והשבת החטופים מהולה בעצב עמוק על אובדנו של פקד ארנון זמורה ז"ל. עם מותו נחשפים תכונותיו לציבור הרחב, על אומץ ליבו כפי שבא לביטוי במבצע זה ובהובלת הצוות בלחימה ב7.10 ביד מרדכי, בחל עוז ובבארי. וזהו רק מקצת ממעשיו. אף יותר מכך על ערכיו והאדם הערכי שהיה.

המבצע החזיר לשיח את הערך שאבד באירועי אוקטובר ובעיקר אחריו של הערבות ההדדית, הרעות, ואי הפקרת החברים מאחור. אך ככול שמבצע מוצלח מעין זה ישוכפל בהזדמנויות שהחלון המודיעיני והמבצעי יאפשר זאת, אי אפשר להתחמק מהעובדה שנדרש גם האומץ להכרעות מדיניות ופוליטיות כדי להוביל עסקה כוללת שתביא את שאר החטופים הביתה.

או אז ואחרי 8 חדשי לחימה עצימה ופחות, בכל הזירות צריך להתחיל בביצוע התחקירים המבצעיים בצה"ל ובדרג המדיני. הודעת הרמטכ"ל משבוע שעבר על מינוי המתחקרים, יחד עם הקולות שיצאו מישיבת הספ"כ (סגל הפיקוד הבכיר) של המשטרה בעקבות הצגת תחקיר מג"ב על אירועי ה-07.10 והוויכוחים שהתגלעו על קרדיטים להצלחות, או גרוע הטלת האחריות על הכישלונות הן רק הפרומו למה שצפוי לנו ככול שהתחקירים יתקדמו, יוצגו או יודלפו לציבור.

ביצוע של התחקירים בכל הרמות לאחר כל מבצע, מוצלח ובוודאי כושל, הן נשמת אפה של המערכת המבצעית. תחקירים הם אבן יסוד בתהליך חיוני של למידה והפקת לקחים ומסקנות ויישומן - על מנת לחזור על ההצלחות וללמדן לעומק. אף חשוב יותר לא לחזור על הטעויות - ראה ערך הקיבעון והקונספציה של המערכת המדינית, המודיעינית, והמבצעית  שהביאה לעיוורון ולקריסה  ב-7.10.23 כתמונת ראי למחדל ולכישלון ב - 6.10.73 זאת בשילוב חטא היוהרה שהובילו אותנו כמו טרגדיה יוונית לאסון כמוהו לא חווה העם היהודי מאז שואת אירופה.
 
כדי שתחקירים יהיו יעילים ויעמדו במטרות עליהם להיצמד לעובדות ויש חשיבות לקיימן בסמוך לאירועים ולא במרחק הזמן ככול הניתן. כמו כן קיימים מספר עקרונות חשובים שצריך ללכת לאורם. הגדרת שאלות התחקיר - כל רמה אמורה לשאול את עצמה מה נושא התחקיר אותו רוצים לתחקר ועליו יש לשים את הפוקוס ולפלח אותו בכל הרבדים - קבלת ההחלטות טרם ובקרות האירוע, המודיעין, הפעילות המבצעית, המענים הטקטיים, הטכנולוגים, פו"ש (פיקוד ושליטה) ועוד'. אחרת הנטייה תהיה להתפזר ולהישאב למחוזות לא רלוונטיים לרמה המתחקרת.

אמת - בעולם תיאורטי המחשבה הרווחת היא שיש אמת אחת. ולכאורה על העובדות אין ויכוח. אולם, מציאות החיים, ובמיוחד בקרבות קשים וטראומתיים המוח האנושי מוצא לעצמו דרכים של תרגום המציאות באופן שונה וסובייקטיבי כל אחד מזווית הראיה שלו. על כן, יש חשיבות רבה להיעזר ולהיצמד בטכנולוגיות האודיו - מערכות השו"ב (שליטה ובקרה) הקלטות הקשר והתקשורת, הצלבות מצלמות חיצוניות, אלה שעל גוף הלוחמים, המכוניות, המחבלים, חוזי, ועוד'. כל זאת כדי לצמצמם למינימום את מרחב הטעות מההתרשמות האנושית. הנטייה במיוחד באירועים בהם נפגעים רבים והטראומה היא כה קשה - המוח האנושי מחפש את ההסבר הרציונלי ויברח לעיתים מהאמת אם היא בלתי ניתנת להכלה. כאן נכנס תפקיד המתחקר לדייק את האירועים ולבחון אותם אל מול העובדות ולעמתן אל מול ההערכות הנדרשת ע"פ הפקודות והתרגולות.

שקיפות – אובדן אמון הציבור במערכות הביטחוניות למיניהן שכשלו כישלון קולוסאלי במניעת האירועים עצום. זאת ועוד תחושת ההפקרה נוכח הוואקום והזמן הארוך שבו האזרחים היו מבוצרים בממ"דים זועקים לעזרה בעת שהמחבלים כובשים, שורפים, רוצחים אונסים וחוטפים ואין מענה. מעשי הגבורה הרבים של כיתות הכוננות, שוטרים, וחיילים ויחידות מיוחדות ואחרות אינן יכולות לגשר על הפער העצום בין הציפייה הטבעית והאמונה באתוס שכולנו גדלנו עליו שלא מפקירים אף אחד בשטח ומערך ההגנה וההתקפה שאמור היה לתת את המענה הנדרש וביום פקודה קרס. על כן, עם כול הקושי וההשלכות נדרשת רמת שקיפות (למעט חסיונות מטעמי ביטחון - מצומצמים כנדרש) גבוהה כדי לבצע את התיקון ולהשיב בהדרגה את האמון ותחושת הביטחון שתחזיר את האנשים בשוך הקרבות ושיקום הקהילות ובתיהם.
  
חסינות – ההבדל בין תחקיר לחקירה הוא דק. כד שיהיה ניתן לברר את האמת ולהגיע לעומק הבעיות בדרך לתיקון ולהפקת לקחים ומסקנות ויישומן, נדרשים להבדל  בין מציאת האשמים בחקירה וחשיפת האמת לבין תחקיר בו האשמים הם לא היעד המרכזי של התחקיר. ייתכן מצב שבו על מנת שהאמת תתברר, יכול והיא תפליל ברשלנות או במעשה את מאן דהוא. על כן נדרשת חסינות לדברים שנאמרים בתחקיר ואלה לא יכולים לשמש כנגדו בכל הליך משפטי בהמשך אם ייפתח ע"י הפרקליטות הצבאית/האזרחית. אחרת נמצא את עצמנו במצב בו לוחמים/מפקדים ישמרו על זכות השתיקה מחשש להפללה ולא נוכל לבצע תחקירי אמת ושקופים. אם ויימצא חשד לפלילי המתחקר יכול לעצור ולהפנות את המשך הבירור לרשויות החקירה מבלי להפליל את המתוחקר אלא לאפשר לו את הזכות להגן על עצמו.

ועדת חקירה ממלכתית – הפיל הגדול שבחדר: במשך 8 חדשים מתנהלת מלחמה עצימה בדרום כזירה עיקרית ולבנון  ועוד זירות במרחב כמו איראן, עיראק, חות'ים יו"ש כמשניות. הדרג המדיני קרי הממשלה הם אלה שיכולים וצריכים להקים את ועדת החקירה הממלכתית. עד עתה, וניתן להתווכח אם זו סיבה או תירוץ, נאמר לנו כי הקמת וועדה ותחילת עבודתה תרפה את ידי המפקדים והאחראים הפוטנציאליים למחדל ולכן נמנעים מההחלטה להקימה. עד שיושגו יעדי המלחמה כולם - מיטוט החמאס, השבת החטופים והחזרת ההרתעה בצפון והשבת האוכלוסייה המפונה, קרי לא בזמן הנראה לעין.
 
צריך לומר ובקול ברור וצלול! נדרשת ועדת חקירה ממלכתית בראשות שופט עליון בדימוס. שימנה מ"מ נשיא ביהמ"ש העליון וללא דיחוי. כל דיחוי נתפס ובצדק, כניסיון התחמקות של הדרג המדיני מקבלת אחריות. ככל שתדחה ההחלטה להקמתה, ובמקביל תתקדם עבודת התחקירים החומרים יצאו לציבור, אם בהדלפות או שיוצגו כן ירבו המאבקים ומלחמות הגנרלים שבחלקן אנחנו צופים כבר היום. מעבר לכך שזה משרת את האינטרס הפוליטי הצר של הישרדות ממשלת המחדל מה - 7.10 היא המשך הקו של הדרג הפוליטי להתחמק מאחריות ולהפילה על הדרג המבצעי בלבד. לדבר הזה יש פוטנציאל הרס עצום על האמון שגם כך נסדק בין הדרג המדיני לביטחוני בעת כה קריטית וחשובה אל מול האיומים האסטרטגיים, הביטחוניים והגיאופוליטיים המאיימים עלינו ועל האחדות הכה חשובה על מנת לעמוד באתגרים הללו.

על כן ובהעדר יוזמה כזאת מצד מי מהממשלה ובטח לא מרה"מ המתחמק מהאחריות לאירועי ה-7.10 (על המבקר אין מה לדבר כלל..)  יש ציפייה מנשיא המדינה שבעת הקשה הזאת ירים את הכפפה, יעשה מעשה על מנת שתקום ועדת חקירה ממלכתית. הגדרת תפקידה יהיה - לבחון את האירועים וההחלטות שקדמו ל-7.10 (להגדיר כמה אחורה..) בדגש על דיוני ה-6.10 וההחלטות וניהול הקרבות ב-7.10 תפקוד הממשלה על זרועותיה בזווית האזרחית חברתית, והזירה הבינלאומית מפרוץ האירועים ועד היום.

עבודת הוועדה צריכה להיות מתוחמת בזמן עם פרסום מסקנות ביניים בתוך זמן קצר. שעון החול של הוועדה צריך להיות במנותק מהשעון הפוליטי. שתרחישי פיזור הכנסת/ אי אמון קונסטרוקטיבי או כל דרך שהמערכת הפוליטית תמצא לקבלת אמון הציבור במנהיגיו אינו תלוי בעבודת הוועדה. רק החלטה כזאת, תוכל להיות צעד ראשון והכרחי בהשבת אמון הציבור במערכות שכשלו ב-7.10 ומאז.  

עוד ב-

מכתב תשובה למי שהשאיר מכתב איום על הקבר של יוני

לכתבה המלאה

הכותב: ניצב בדימוס, דוד צור שהיה בתחילת שנות -90' מפקד הימ"מ (היחידה ללוחמה בטרור) ולאחר מכן מפקד משמר הגבול ומפקד מחוז תל אביב של משטרת ישראל וח"כ בסיעת "התנועה"