בטור ביקורת הטלוויזיה של יסמין לוי ב'הארץ', אלמוג בוקר המגיש של חדשות 13 לפני המהדורה המרכזית בשישי, ספג ביקורת חריפה כאשר לדברי הכותבת: "דודי אמסלם האשים את ניר ברקת בשוחד, והמראיין נרדם משום שלא קטע את האורח המשתלח", לשיטתה לפחות.

לוי טענה בטור: "אמסלם, שתובע בימים אלה כלי תקשורת על לשון הרע בגין ציטוטים שנטען שנאמרו על ידו והוצאו מהקשרם ("יש להכניס את השמאלנים למכלאות"), כנראה ממש רוצה גם הוא להיתבע. אל מול אלמוג בוקר, ישב אמסלם הזחוח ונשאל אם מעוניין להתנצל על איך שדיבר בכנסת. הוא ענה בלי להתבדח "אני מדבר בעברית תקנית, לא מעליב ולא מקלל", במה שנשמע כמו תחילתה של פרודיה לשבת. הבן אדם אפילו כעס על כך שמתייחסים רק לסגנון ולא למהות דבריו, כאילו היה גדול האומה. לאחר שבוקר קבע שבכנסת הוציא אמסלם את בנט מדעתו, הוא השיב בזלזול שבנט "אינו ראוי", "ילד קטן" ו"גנב שלטון" והמראיין לא ניסה אפילו לתקן אותו, מתוך אחריות. אקסיומה, מה יש כבר לערער. גם כשאמסלם קבע ש"אף אחד לא חושב שהוא ראש ממשלה", בוקר שתק".
 

עוד ב-

ב"ש תחת איום? אלמוג בוקר תוקף: "תחושת פחד ובהלה"

לכתבה המלאה

עוד נכתב: "כשבוקר העלה לדיון את הרגע שבו ראש הממשלה זרק בסערת רוחות לאורית סטרוק "עופי לי מהעיניים", אמסלם קבע בלי בושה, ביושבו כפסיכיאטר מחוזי, שבנט "לדעתי יושב על קלונקס באופן קבוע" ו"שאת המצב הנפשי ראית לבד". בוקר יכול היה לשאול האם אמסלם ראה מרשם לתרופה על שמו של ראש הממשלה ולהזהיר שהוא לגמרי עובר את הגבול אבל איכשהו לא יצא לו. ככה זה כשישנים עם עיניים פקוחות לרווחה. ולחשוב שכל הטוב הזה קרה בערב שישי, כשאמסלם פותח בדרך כלל שולחן בפני החיים לוינסונים למיניהם ומשתכר בהנאה. דמיינו כיצד היה נשמע הראיון אחרי. בוקר יכול היה לשאול האם אמסלם ראה מרשם לתרופה על שמו של ראש הממשלה ולהזהיר שהוא לגמרי עובר את הגבול אבל איכשהו לא יצא לו. ככה זה כשישנים עם עיניים פקוחות לרווחה"

"לרגע היה נדמה שאלמוג בוקר התעורר מהדיליי הקיומי בו הוא חי, כשזרק לאמסלם שנראה שהוא וחבריו בליכוד רועדים ממש מחבר הכנסת ניר ברקת, או כשהטיח באמסלם שברקת כינה אותו "עסקן מהפוליטיקה הישנה". אמסלם, שהחמיא לעצמו כמי שמנהל "פוליטיקה נקייה", קבע ש"ממש לא", באמינות אפס בסולם אמסלם, ובוקר התעקש: "אתה ביקשת להעביר את חוק ברקת ואם לא היה מהווה איום, לא היית נלחם כאן". את ההסלמה בדף המסרים היה קשה לפספס. הפאניקה מהתחזקותו של ברקת והיחלשותו של הנאשם בזירה הפוליטית הציתה את הפתיל הקצר־עד־לא־קיים של אמסלם. מבעית רק לדמיין את הראיון הבא עם אמסלם, שעלול לפנות לקהל הצופים בבית ולקרוא להם להסתער על ביתו של ברקת עם לפידים בוערים, בעוד בוקר נפרד ממנו בחיוך ו"שבת שלום".