משרד התרבות בראשות השרה מירי רגב, שתחתיו פועלת לשכת הפרסום הממשלתית מניע מהלך שיביא לביטול תקרת ההוצאה לפרסום של משרדים ממשלתיים. במשרד מסבירים כי ההצעה לביטול תקרת ההוצאה והזרמת תקציבים נוספת למשרדי הממשלה עבור פרסום פעילותם מגיעה "בעקבות פניות משרדי הממשלה השונים והשרים העומדים בראשם, לשרת התרבות בבקשה לתקן החלטת ממשלה ישנה המגבילה את היקף פעילות המשרדים עם לשכת הפרסום הממשלתית באופן שאינו תואם את המציאות של היום".

בהוצאת המהלך לפועל צפויה רגב לחבור למשרד האוצר, להקמת צוות שיבדוק את סוגיית הגדלת התקציבים באופן פרטני לגבי כל משרד ממשלתי ובכל מקרה לגופו. בדוברות משרד התרבות מציינים עוד כי "המצב כיום אינו מאפשר להביא לידי הציבור את פעילות המשרדים המחייבת מידע והנגשה לכלל הציבור. פרוייקטים רבים למען הציבור נחסמים עקב בעיות תקציביות ואינם יוצאים אל הפועל. על כן החלטה זו מטרתה להגיע לציבור בישראל ולעבוד למענו".

לדברי השרה רגב: "החלטת הממשלה מתקנת החלטה שרירותית שאינה תואמת את מציאות עבודת משרדי הממשלה ב-2017. אל לנו לשכוח כי נבחרנו על מנת לשרת את הציבור. במציאות הקיימת כאשר תקציבים רבים אינם תואמים את הפעילויות והשירותים שאנו כממשלה מחוייבים להנגיש לציבור, אי אפשר להמשיך לעבוד. כל ניסיון להציג החלטת ממשלה זו בצורה מעוותת הוא ניסיון מר לסיבוב פוליטי על חשבון גב הציבור".

במשרד התרבות מציינים כאמור כי הבקשה לשינוי החלטת הממשלה, בהתקבלה ב-2014, הגיעה מצד משרדי ממשלה רבים. ביניהם משרד החינוך בראשו עומד השר נפתלי בנט ומשרד האוצר בראשו עומד השר כחלון, שטוען כי תקציב הפרסום שבידיו אינו מאפשר לו לפרסם לציבור את רפורמת הצהרונים תחת השם "נטו משפחה". מטבע הדברים, גם במשרדה של רגב עצמה, משרד התרבות טוענים כי התקציב הנוכחי אינו מאפשר להם להציג לציבור את הפרויקטים עליהם המשרד עובד.

על פי מרכז המחקר והמידע של הכנסת, למרות ההחלטה על הגבלת תקציבי הפרסום של המשרדים הממשלתיים, תקציב הפרסום (מדיה) של לשכת הפרסום הממשלתית עמד בשנת 2013 על 175.5 מיליון שקלים, ב-2014 על 159 מיליון שקלים וב-2015 על 170 מיליון שקלים, דהיינו שמר על סדר גודל כמעט דומה ובאופן עקבי. 

בשונה מהצעת חוק על כל שלביה והזמן הרב שנדרש כדי להביאה לאישור סופי, משרד התרבות ומשרד האוצר, רגב וכחלון יעבירו את ההחלטה להסיר את הגבלות הפרסום של משרדי הממשלה באמצעות "הצעת מחליטים", הדרך הכשרה אך במידת מה מסריחה לקבל החלטות מהירות ב"מסלול ירוק" עוקף ציבור. בהצעת מחליטים מגבש ומנסח המשרד את הצעתו, מציין מה עומד על הפרק וכך באמצעות ישיבה אחת בממשלה שמלווה בדיון מינימלי, אם בכלל, ההצעה נכנסת לתוקף.

בסופו של יום, כשמדובר בכסף שמשרדי הממשלה והשרים בראשם מעניקים לעצמם עבור פרסום פועלם והאדרת (או "הנגשה לציבור" המלה המכובסת העדיפה עליהם) המהלכים שהניעו, הצעת מחליטים מהירה שמיטיבה עם כל הצדדים הופכת לבחירה הקלה והמהירה להזרים עוד עשרות מיליוני שקלים של כספי ציבור לגופי המדיה.