המציאות הישראלית בשנה האחרונה, טלטלה את כל החברה בכל הגילאים מדן ועד אילת, אך אחת הקבוצות שנפגעו במיוחד (באופן ישיר ועקיף) הם ילדי האומנה והפנימיות, אלו החיים במעגלי הסיכון.

עבורם, המלחמה לא הייתה רק טראומה לאומית. זו הייתה נקודת שבר נוספת, בחיים רצופי משברים, שהציפה מחדש שלל טראומות ישנות, חרדות קיומיות, פחדים עמוקים ומצוקות רגשיות נוספות שרק החריפו את המציאות המורכבת שבה הם חיים.

המספרים מראים כי אנו עדים לעלייה חדה במצוקה הרגשית של ילדים ובני נוער בכלל ובקרב ילדי האומנה בפרט בתקופה הנוכחית. עבור ילדי האומנה וילדים הגדלים בפנימיות בשל נסיבות חיים מורכבות תחושת החרדה הקיומית והפחדים הפנימיים המלווים אותם רק הולכים ומתגבשים לכדי משבר מתגלגל, טראומה רודפת טראומה. 

ככל שהמלחמה תחלוף, כך יפלו הפצעים הרגשיים שצמאים לטיפול ושם, הבעיה רק תגדל ותחמיר. כך, משפחות רבות המתמודדות עם אתגרים בגידול ילדיהן, אשר חוו לעיתים אובדן, קשיים ונפילת יציבות משפחתית, ימצאו את עצמן מול אתגר גדול יותר. משפחות יתמודדו עם קושי משמעותי לטפל בילדיהם, מה שיגביר את הצורך במענים עבור אותם הילדים וביניהם מענים בהשמה מחוץ לביתם.

כחברה, אנחנו חייבים להיות שומרי הסף של הילדים הללו. כל ילד וילדה שמסתובבים בעולם עם פחדים, משברים וטראומות שלא נותנות להם מנוח, זקוקים לבית חם, מקום בטוח שייתן להם את תחושת הביטחון והאמון, קרקע יציבה שתסייע להם להתמודד עם עולם שעד כה לא התייחס אליהם. 

הצורך במציאות כזו, בה ילדים יזכו לבית חם, רק הולך ומתעצם. המלחמה וההשלכות החברתיות שלה, מחריפות את הצורך הזה, אך במקביל פוגעות ביכולת שלנו כציבור להיענות לו.

הבעיה לא נעצרת רק במחסור במשפחות אומנה – גם אנשי המקצוע שמלווים את הילדים, המטפלים, העובדים הסוציאליים והפסיכולוגים, מצויים תחת עומס כבד וחסר תקדים. הם עובדים בתנאים מאתגרים, בעוד שהם נדרשים להתמודד עם פניות שגדלות מיום ליום. כל זאת קורה בזמן שמספר אנשי המקצוע לא מצליח לתת מענה לביקוש הגדל.

בתמונה: יאיר מדליון, (צילום: יח"צ)

הדאגה לילדינו, במיוחד לאלו שחיים במצבי סיכון, היא צו השעה. האם אנחנו כחברה ערוכים להתמודד עם ההשלכות של המלחמה על הילדים הפגיעים ביותר? האם אנו עושים מספיק כדי להבטיח שלכל ילד וילדה מעולמות האומנה יינתן המענה הראוי? המאבק למען הילדים הללו לא יכול להיות מאבק של גוף אחד בלבד – הוא מאבק משותף של כולנו. 

בעוד שמדינת ישראל והמערכות הציבוריות נדרשות להוביל במענה למצוקות הללו, האחריות לא נגמרת שם – כולנו כקהילה צריכים להיות חלק מהפתרון. החברה הישראלית ידעה להתגייס בעת המלחמה ולחבק את תושבי הצפון, העוטף והחיילים. עכשיו הזמן להתגייס לטווח הארוך לטובת הילדים הללו.  משפחות האומנה, הורי בית במעונות משפחתיים הם אבן חשובה בתוך החוסן של מדינת ישראל בשגרה ובחירום. 

עמותת "אור שלום" פועלת ומלווה ילדים מטעם משרד הרווחה לאחר שהוצאו מהבית בצו בית משפט. בעמותה, אנו עושים כל שביכולתנו כדי להעניק לילדים אלה את התקווה והביטחון שהם כל כך זקוקים להם אך אנחנו לא יכולים לעשות זאת לבד. לצורך כך, אנחנו זקוקים לעזרתכם – הציבור הרחב. משפחות שמוכנות לפתוח את ליבן וביתן, אנשי מקצוע שמסוגלים להעניק מהידע והמסירות שלהם – אתם יכולים להיות אלה שעושים את ההבדל. מלבד זאת,

ההצלחה שלנו, כפי שעולה מניסיון של 45 שנות פעילות, מוכיחה: אנחנו יכולים לשנות את גורלם של הילדים האלה. הצלחות רבות מעידות על כך. אנחנו מלווים את בוגרינו לשירות צבאי משמעותי, ללימודים אקדמיים, לחיים יצרניים ותורמים לחברה. ילדים שהגיעו אלינו במצבים קשים ביותר, הצליחו בזכות אנשים טובים שהיו שם לצידם. היום הם חיים חיים מלאים, יציבים ומלאי תקווה – בזכותכם.

הילדים האלה הם ההווה והעתיד של החברה הישראלית. מתן הזדמנות לחיים טובים יותר אינה רק זכותם הבסיסית, היא משימה לאומית שמוטלת על כתפי כולנו. הצטרפו אלינו בדרך להבטיח שאף ילד לא יישאר מאחור. 

עוד ב-

ביטוח לאומי מחלק מענק חדש: מי זכאים ל-3,479 שקל?

לכתבה המלאה

כותב הוא  יאיר מדליון,  מנכ"ל עמותת "אור שלום".