בשיחה שניהלתי פעם עם בני זוג האישה התלוננה שהבעל משקיע את כל כוחו בעבודה והבית לא חשוב לו מספיק. ׳ומה לגבי הערכה על כך שהוא עובד קשה לפרנס את הבית?׳ שאלתי, היא ענתה שלא אכפת לה לרדת ברמת החיים והוא יעבוד פחות, העיקר שיהיה קצת יותר בבית.

היא כמובן צדקה ולכן הצעתי מיד תוכנית ייעול כלכלית לרגל צמצום שעות העבודה של בעלה. אין טעם להחזיק שתי מכוניות חדשות, רצוי לוותר על הבית במיקום היוקרתי, ועוד שורת רעיונות שהגיתי כדי שבעלה יוכל להיות יותר זמן בבית, בשלב מסויים היא עצרה אותי ואמרה: ׳הרב, לא צריכים להגזים, אני לא צריכה כל כך הרבה יחס...'.

האיזון הנכון בין עבודה לחיים מקבל ביטוי מיוחד בפרשת השבוע בדיני שנת היּוֹבֵל, שנת החמישים במחזור של שבע שמיטות. התורה קובעת שקרקעות ועבדים אינם נמכרים לצמיתות, בשנת היובל הם חוזרים לרשות הבעלים המקורי. מדוע? מפרשי התורה תולים זאת במשמעות המילה - יוֹבֵל.

יוֹבֵל הוא זמן שהכל מוּבָל בו אל התכלית, בעולם בו אפשר להתבלבל בקלות בין עיקר לתפל ולהשתעבד לעבודה במקום לדברים המהותיים כמו בית, משפחה, עבודת ה׳, מטרתה של שנת היובל היא להוביל אותנו בחזרה אל מיקוד נכון, להשתחרר מעבדות ושיעבוד לעבודה ופרנסה ולחזור להיות בני חורין להחליט להשקיע בחיים עצמם.

זה אגב הקשר בין יְבוּל - שהיא התבואה המובלת אל מקומה, ויוּבָל - שהוא  פלג שמוביל את המים אל הנהר המרכזי, וכמובן יוֹבֵל - שנה שהכל בה מובל לנקודת ההתחלה.

המסר של היוֹבֵל חשוב מאוד לשלום בית: כשעול הפרנסה תלוי בצווארו של אחד מבני הזוג תפקידו של הצד השני הוא להיות היוֹבֵל שלו, להוביל אותו בבטחה לאיזון נכון, תוך כדי ביטוי של הערכה למסירות שלו, אפשר להזכיר שהכסף לא עיקר, ואם לא כורכים את זה בזלזול וציניות זה יעבוד בצורה נפלאה והאיזון יישמר, הרי חלק עיקרי מהצורך להביא פרנסה הביתה כרוכה ברצון לקבל הערכה מהבית.

עוד ב-

מייסד וואטסאפ בתרומת שיא: 200 מיליון דולר יוענקו לבית החולים הישראלי

לכתבה המלאה

אולי לכן, בהשגחה פרטית, בגרפולוגיה האבא מיוצג על ידי האות למ"ד, כי הוא תמיד רוצה לעבוד, ואילו את האמא מייצגת האות נו"ן, בגימטריא חמישים, כי לאישה ניתנו חמישים שערי בינה כיצד לדרבן את בעלה מבלי לשבור את רוחו, ובמילה אחת - יוֹבֵל.