יותר מכל פרשן או אנליסט דייק אתמול יו"ר ועדת הכלכלה מטעם הליכוד, ח"כ דוד ביטן, כשסיכם בפשטות את חבילת הצעדים של נתניהו וסמוטריץ' בפני גאולה אבן: "זו בכלל לא תוכנית כלכלית". שני ראשי מפלגות שיודעים עד כמה יוקר המחיה מעיק על הציבור, וערים להבטחת הבחירות המצולמת שליוותה את קמפיין הימין בנושא, ביקשו לשלם בעיקר מס שפתיים ולהרגיע את התסכול ממציאות של אינפלציה מתמשכת, בתקציב המינימום האפשרי. התוצאה: חבילת צעדים רזה, מעורפלת כמעט במכוון, שתרומתה להפחתת המחירים בישראל נראית לפי שעה מוגבלת למדי.

נתחיל מהבשורה המרכזית של החשמל: ההתייקרות המקורית האחידה, בשיעור של 8.2%, תופחת ב-70% "בממוצע" – כך שהתעריף הביתי יעלה פחות מכפי שתוכנן; אבל מה שיעור החיסכון שממנו ייהנה בפועל משק בית טיפוסי, להבדיל מאותו הנתון ממוצע? באוצר לא יודעים לספק מספר מדויק – ולא במקרה: ככל הנראה עסקים קטנים יקבלו הקפאה מלאה (זוהי דוגמת "מוכר הפלאפל" שבה השתמש נתניהו), ואילו למאות אלפי גמלאים יוקדם "מענק החימום" שהיה ממילא משולם להם לקראת סוף השנה. את שתי ההטבות הללו מחשבים כחלק מסל הסיוע, ככה שמתוך 70 האחוזים "הממוצעים" שהציגו השרים, ההערכה היא שלרוב הלקוחות יקוזזו בסופו של דבר בין מחצית ל-60% מעליית תעריף החשמל; לא רע, אמנם, ובכל זאת – התייקרות לעומת המצב עד כה, שתתרום לאינפלציה ולא להפך. מאין יגיע הכסף, אגב? חלקו מביטול המס על פחם לשנה נוספת, חלקו מחישוב מחדש של מחירי הפחם שירדו לא מעט – וחלקו, כנראה, מתוך מכירת תחנת הכוח "חגית" שצפויה ב-2023.

מהטקסטים ומשפת הגוף של סמוטריץ' ניכר שהוא לא שלם לגמרי עם המהלך. כמי שידוע בהתנגדות לסבסוד מוצרים באופן גורף, שר האוצר העדיף להזכיר כקהל יעד עיקרי להטבה את המשפחות העניות, שלא יוכלו למזג את בתיהן בחורף הקר. אם זה החשש, מדוע כולם – ללא הבדל הכנסה – צריכים לזכות להפחתה זהה בתעריף? האם נכון לחלק הנחות על צריכה בכמות בלתי מוגבלת שתשמש לקוחות חזקים, בעלי מכשירי חשמל רבים, יותר מאשר משפחות חלשות שחשבונותיהן מלכתחילה נמוכים יותר? אולי עדיף היה להקצות מכסה בסיסית זולה לכולם, בדומה לנהוג בענף המים, ואת הבזבזנים לחייב במחיר מלא? לפחות בעניין הזה נראה שהבטחת הבחירות של נתניהו כבלה במידה רבה את שיקול הדעת של האוצר, ובכל זאת במבחן התוצאה – סבסוד ההתייקרות נותר חלקי, הוצג באופן מבלבל מעט ובעיקר "ספר פעמיים" כסף שהיה כבר ממילא על השולחן. מכל הסיבות הללו, גם השפעות המהלך (לטובה ולרעה) לא תהיינה דרמטיות.

דווקא בסעיף הארנונה, ההתחייבות ברורה בהרבה – הקפאה אחידה של התעריף (ככל הנראה למגורים בלבד) למשך שנה, בכל הארץ, בשווי של כמה עשרות שקלים למשפחה. אלא שרק לאחר הצגת התוכנית השבוע, החלו באוצר לדון עם ראשי השלטון המקומי על אופן המימון של ההטבה: הרשויות, שאישרו תקציבים ל-2023, דורשות פיצוי מדויק על אובדן ההכנסות ממיסים כדי למנוע פגיעה בשירות לתושבים; הממשלה, מצדה, שוקלת לדרוש מ-15 העיריות העשירות והעצמאיות לשאת בעצמן לפחות בחלק מסכום הפגיעה. באוצר מניחים שבשנת הבחירות לשלטון המוניציפלי, אף מועמד לא מעוניין להצטייר כמי שיכשיל הטבה פופולרית כמו הקפאת הארנונה – כך שכולם יתיישרו, גם אם בחירוק שיניים.

במסיבת העיתונאים של נתניהו וסמוטריץ' קרו גם דברים מוזרים: השניים הציגו טבלה שמראה כיצד הצמדת הקצבאות ומדרגות המס למדד, תגדיל בפועל את הנטו של שכירים רבים – על אף שמדובר במנגנון לגמרי אוטומטי, שאינו בשליטתם, ולא חל בו שום שינוי לאחרונה. למעשה, הבעיה הכלכלית העיקרית של ישראל בשנה האחרונה – אינפלציה חריגה במשק – הוצגה כמעיין הישג, שבזכותו גדלים תשלומי הביטוח הלאומי לקשישים, נכים וילדים. כשנשאל על חינוך חינם מגיל אפס, עוד הבטחת בחירות מפורסמת, נתניהו התעלם מהמלצתו המפורשת של נגיד בנק ישראל מהשבוע שעבר – למקד את ההטבה במשפחות עובדות בלבד כדי  שלמגזר החרדי ייווצר תמריץ חדש להשתלב בשוק – והשיב שהוא "בוחן את העניין"; תוכנית יעילה יותר או פחות, העיקר לא להרגיז את השותפות הקואליציוניות.

יותר מכל בולטות בהיעדרן הרפורמות שעוד לא מוכנות במגירה, להתמודדות עם הגורמים שמקפיצים את יוקר המחיה בישראל: שוק הנדל"ן, ענף המזון, תחום הרכב וריכוזיות המערכת הפיננסית. בניגוד לציפיות המוקדמות, סמוטריץ' לא כלל בחבילה הנוכחית אפילו את הארכת נקודות הזיכוי ממס שהממשלה הקודמת חילקה לפני שנה למשפחות עובדות. דווקא מהעובדה הזו אפשר לשאוב עידוד מסוים, שכן אילו תכנן שר האוצר להסתפק בשימור המסלול הקיים של ממשלת בנט – סביר שהיה מודיע על כך, בדרך אגב, באותה הזדמנות. לפי הערכות שונות, סמוטריץ' מעוניין לבנות את את "הקומה הבאה" של הפרויקט – הרחבת נקודות הזיכוי גם לילדים מגיל 12 ומעלה – ועליה הוא יודיע בנפרד, כחלק מההיערכות לתקציב 2023.

עוד ב-

רגע לפני התייקרות החשמל: למה נתניהו "שכח" את הבטחת הבחירות שלו? | מתן חודורוב

לכתבה המלאה

הצעדים המדודים שעליהם הכריזו אמש רה"מ ושר האוצר, נראו בעיקר כמו פשרה שאליה נגררו בעל כורחם: שילוב בין רצונו של הראשון לעמוד בהבטחת הבחירות היקרה שלו או לפחות בחלקה, לבין הניסיון של השני להפגין אחריות תקציבית מול סוכנויות דירוג האשראי (שגם כך מתלבטות כיצד להתייחס לממשלה החדשה בישראל, בצל השינוי בשיטת המשפט); תמהיל של הטבה אוניברסלית לכולם, כפי שהתחייב נתניהו לבוחריו, עם התמקדות בצרכנים הנזקקים כפי שהעדיף מלכתחילה סמוטריץ'. על טעמו של המתאבן הזה אפשר להתווכח, אך דבר אחד ברור: לקראת דיוני התקציב הקרובים, הגיע הזמן להתמקד במנה העיקרית.