בתחילת שנת 2003 פשטה ממשלת ישראל את הרגל. הממשלה חדלה מאז שלהי שנת 2001 לפרוע לקבלנים, לספקים וליועצים שביצעו עבורה עבודות וסיפקו לה מוצרים ושירותים את חשבונותיהם. בה בעת הממשלה הגדילה מאוד את מצבת חובותיה עד לנטל חוב של כמעט 100 אחוזי תוצר.

בתחילת שנת 2003 התברר לממשלה כי היא לא מסוגלת עוד לממן את הוצאותיה ואת פירעון חובותיה. שיעור הריבית על החוב הממשלתי הרקיע שחקים. אגרת חוב לעשר שנים הגיע בשפל שלהן לתשואות של 13 אחוזי ריבית. אך חלק מהנפקות אגרות החוב הממשלתיות לא נסגרו גם בריבית כה גבוהה.

בחלוף מערכת הבחירות של חודש מרץ 2003, נכנסנו למשרד האוצר - שר האוצר החדש, בנימין נתניהו, וכותב שורות אלה כמנהל מדיניותו הכלכלית החדשה וכעבור כמה חודשים כחשב הכללי החדש של המדינה - והתבשרנו על ידי החשב הכללי שקדם לי כי אין לו עוד כסף בקופה וספק אם יוכל לשלם את משכורת חודש מאי של עובדי המדינה. פשיטת רגל של ממש.

נתניהו וזליכה 2003. צילום: פלאש 90

נוכח המצב הקשה הודענו עוד באותו הערב על תכנית כלכלית חדשה שהכנתי מראש ועיקרה קיצוץ חד בהוצאות הממשלתיות ככלי להנעת ציפיות להפחתת מיסים לצד עליית ריבית חריפה. במסגרת זו, בוצעו קיצוצים דרמטיים וכואבים בתקציב המדינה כולל בקצבאות ילדים, אימהות חד הוריות, נכים ועוד וכן בשכר עובדי המדינה. הקיצוצים הקשים היו הכרח הן עקב העובדה כי לממשלה לא נותר ממילא כסף כדי לשלם את הוצאותיה לרבות כסף לשלם קצבאות לנזקקים והן מאחר ובמצב שנוצר, לא נותרה אפשרות אחרת להניע את הציפיות להפחתת מיסים.

הנעת הציפיות להפחתה עתידית בנטל המס הייתה חיונית כדי לעורר את הצריכה הפרטית שרק היא יכולה להניע את גלגלי המשק קדימה. לא מיותר לציין כי התוכנית הצליחה עד מעל המשוער. בתוך שנה רשם המשק הישראלי צמיחת שיא. עד שנת 2007 עלה התוצר לנפש של ישראל מרמה של 49 אחוזים מהתוצר לנפש של ארה"ב לרמה של 62 אחוזים (במחירים שווים), הגרעון שהגיע בשיאו לעשרה אחוזי תוצר הפך לעודף לראשונה ולאחרונה בתולדות המדינה, החוב הממשלתי צנח מכמעט 100 אחוזי תוצר ל-78 אחוזים בלבד ומספר המשכורות הנדרש לרכישת דירה ממוצעת צנח מ-96 משכורות ל-80 בלבד (לעומת למעלה מ-150 כיום).

יצוין, כי הלחץ על תקציב המדינה גבר מאוד בין היתר על רקע האינתיפאדה השנייה והוצאות הביטחון שהאמירו. במסגרת זו החליט ראש הממשלה ז"ל אריאל שרון לממן את הקמתה של גדר ההפרדה. כתוצאה מכך נאלצנו למצוא מקורות עתק נוספים שהיקפם הגיע לעשרות מיליארדי שקלים לאורך השנים. מקורות אלה החריפו מאוד את הקיצוצים. את המחיר החברתי הקשה שילמנו כולנו החל מפגיעה בתקציבי הבריאות והחינוך, דרך תקציבי הרווחה וכלה בתקציבי תשתיות אחרות. שילמנו אפוא מחיר יקר ואיום בעבור גדר ההפרדה דווקא בשעה הכלכלית הקשה בתולדותינו.   

והנה, מתברר כי לאורך שנים נפרצה גדר ההפרדה בעשרות אם לא במאות של פרצות המאפשרות לכל שוהה בלתי חוקי, מהגר לא חוקי ואף מחבל החפץ בכך לחדור לישראל ללא חשש אמיתי כי ייעצר או ייתפס. מעבר להפקרות הביטחונית החמורה זו הפקרות כלכלית.  איך יכולות ממשלות ישראל להביט בעיני הנכים, האימהות החד הוריות, הקשישים, הילדים בסיכון לאחר שלחם הוצא מפיהם כדי לממן את גדר הביטחון הזו? והכול לריק? מי שאחראי למחדל הרב שנתי הזה בממשלות ישראל השונות מאז ועד היום צריך לתת את הדין.

אני קורא לממשלת ישראל לתקן בדחיפות את כל הפרצות ולהשלים את מלוא היקפה של הגדר. כל יום בו אנו חשופים הוא עוול כמו גם סיכון ביטחוני מהמעלה הראשונה.

הכותב: פרופ' ירון זליכה, יו"ר המפלגה הכלכלית וראש ביה"ס לחשבונאות, כלכלה וניהול כספים בקריה האקדמית אונו