"בוא לניר עוז, אקח אותך בשבילים של הקיבוץ, עכשיו הכול פורח". בעולם מתוקן את הדברים האלו ראש הממשלה היה אומר לחטופים שחזרו משבי החמאס, מראה להם איך ב500 הימים שנעדרו ביתם ההרוס בעוטף ממנו נלקחו נבנה מחדש וישובי העוטף חזרו למצב שהכירו, לפחות למראית עין.

אבל במציאות שלנו, זה ציטוט חלקי ממה ששגיא דקל חן אמר השבוע לנתניהו. ראש הממשלה עדיין לא ביקר בניר עוז, אפילו פעם אחת למראית עין. ובעוטף הטבע אולי פורח בעיתו, אבל עדיין בין "מקומות מדממים ובתים שרופים", כפי שתיאר שגיא. כך החטופים חוזרים למציאות מוכרת וכואבת מידי, מהיום בו ארצנו שינתה את פניה. 

הם, שהיו מנותקים כמעט לחלוטין בשהותם בעזה, אולי עוד לא מבינים את גודל הפלופ. אבל הארכיון, ואיתו רבים מאיתנו, לא שוכחים את ההבטחות הרבות שפיזרו ראש הממשלה והשרים בתחילת המלחמה. שבוע אחרי שפרצה נתניהו ביקר לראשונה בבארי והכריז: "עוטף עזה יהיה חבל התקומה". באותו חודש הממשלה בראשותו הקימה מנהלת שתוקדש למטרה הזאת והוא כבר הבטיח חוק רחב ונדיב, שירעיף כסף על האזור ולא פחות חשוב יוביל "לקיצוץ הבירוקרטיה, כדי שהדברים יתבצעו הרבה יותר מהר". 

אבל מדו"ח מבקר המדינה שפורסם השבוע, הבוחן מה קרה מאז עם שיקום האזור, גילינו שבמבחן התוצאה? השגנו את ההפך. חוק תקומה עדיין לא עבר, מיליארדים מהכסף הגדול שהובטח תקועים, השיקום זוחל כשפרויקטים רבים מעוכבים ואפילו גבולות הגזרה של החבל החדש עדיין לא הוכרעו.

מנהלת על, שהייתה אמורה להיות סיירת השיקום של המדינה עם סמכויות מיוחדות, מתנהלת מאז אוגוסט ללא מפקד ועוד קודם סבלה מחילופים רבים בצמרת. כשזה המצב לא רק שישובי העוטף רחוקים מלהיות שוב ראויים למגורים, אפילו הקמת השכונות הזמניות – מה שהיה אמור להיות פתרון הביניים – עוד לא הסתיימה לגמרי. הסיבה? תיראו מופתעים, לפי המבקר, "קשיים בירוקרטיים". 

בצד השני של הארץ, גבול הצפון, המצב גרוע עוד יותר: שם עדיין אין אפילו תוכנית תיאורטית לשיקום האזור, פרויקטור גם בגזרה הזאת חסר, אבל כל זה לא מונע מהממשלה להפציר בתושבים לחזור מהשבוע הבא לבתיהם. בזמן שהם מהדהדים את היעדר האיומים הבטחוניים, מתחת לרדאר נוספו איומים חדשים – המרכז לרפואה דחופה בקרית שמונה, שכבר שנים מספק לתושבי האזור לפחות חלק משירותי החירום 24/7, עבר בחודשים האחרונים למתכונת חלקית אחרי שהמדינה צמצמה את תקציבו.

מאחר שבית החולים הקרוב ביותר הוא במרחק שעה נסיעה מחלק מהישובים, גם זה עלול לעלות בחיים. ומה עם אורח החיים? רק שלשום (ג') נזכרו להודיע שרי האוצר והחינוך שיתנו מענקים מיוחדים למורים שיחזרו ללמד באזור מתחילת השבוע הבא. בהתראה כזאת ספק כמה מהם יחכו לתלמידים בצלצול הראשון, ספק גם אם בית הספר שעזבו נותר כמו שהכירו אחרי הירי המתמשך מלבנון.

ממש כמו החמאס, גם הבירוקרטיה היא אויב ותיק של ישראל. זה לא המכנה המשותף היחיד: בחיים של ה6 באוקטובר, גם בתחום הזה התנהלנו בהזנחה פושעת. לפי הOECD זו הסיבה שאנחנו בתחתית רשימת מדינות המערב ברמת התחרותיות ובראש בעודף הרגולציה, מדדים שמשפיעים על אספקטיים רבים בחיינו – מיוקר המחייה המשתולל ועד אפילו לעלייה במקרי שחיתות.

מול המשבר האדיר שאנחנו עוברים מה7 באוקטובר, חלקיק נחמה יכל להיות ההזדמנות לפרק גם את הקונספציה הזאת. לקצר ולפשט תהליכים בחסות מצב החירום וככה ביום שאחרי אולי אף להפיק מזה לקחים לשגרה. אבל היום המקסימום שאפשר לקוות לו הוא שנלמד מהטעויות הרבות שנעשו גם בגזרה הזאת.

בדשדוש במיטוט החמאס, אפשר לטעון לנסיבות מקלות: צריך לבחור את הקרבות שלנו, לנהל משא ומתן ולסגור עסקאות שיחזירו את החטופים הביתה. אבל לתבוסה שלנו לבירוקרטיה? קשה לספק הסברים טובים, או להתנחם בדברים אחרים שהרווחנו בדרך.

למעשה כשמסתכלים על התמונה הרחבה יותר, התסכול רק מתרחב. כי בזמן ששיקום נזקי המלחמה נמרח ומתעכב, עם דברים פחות בוערים? שרי הממשלה מצליחים לדהור קדימה. קידום חוק גיוס שישמר את השתמטות החרדים, חוקי המהפכה המשפטית, הגדלת התקציבים ליהודה ושומרון – כל אלו ועוד דברים שמועילים רק לבייס, קורמים עור וגידים בקצב מסחרר.

עוד ב-

הזמן קצוב והעבודה מרובה: סימני השאלה בתקציב 2025 | עמית תומר

לכתבה המלאה

כשהייעוץ המשפטי הערים קשיים? הפוליטיקאים מצאו מסלול עוקף של חקיקה פרטית. כשהפקידים העלו ספקות? ביטלו אותם והתייחסו לדבריהם כהמלצות. כך הם מוכיחים שכשרוצים ומתאמצים מספיק יש דרכים לנצח את הבירוקרטיה הממשלתית. אבל כל עוד לא ישתמשו בהן לטובת כל אזרחי ישראל, גם הניצחון הזה לא יהיה מוחלט ורובנו נצא מופסדים.