בכתבות מקבילות באנגלית, גיליתי כי יש רק סיבה אחת שאפסון מפסיקה לייצר מדפסות לייזר ועוברת להזרקת דיו: שוק ההזרקת דיו רווחי יותר מזה של הלייזר וה-LED, כיוון שמדפסות לייזר הן אמינות יותר, מחסניות טונר זולות יותר למדפסת הלייזר בהשוואה לדיו, והטונר לא מתייבש כמו הדיו. כמו כן, יש ליצרניות המדפסות דרכים רבים יותר בהזרקת דיו להשתמש בתכסיסים של התיישנות מתוכננת, כדוגמת HP ששמה DRM על הדיו שלה, וכמובן אפסון, שנבנו להפסיק לעבוד לאחר מספר מסוים של הדפסות. לפיכך, התעלמו בבקשה מתגובה הראשונה שלי. מה שהם עושים זה Greenwashing.

הן מפסיקות לעבוד באופן מתוכנת לאחר תקופה קצובה עם הודעה על פד דיו מלא.

במדפסת לייזר יש שלוש חלקים שצריך להחליף או לתחזק: מחסנית טונר, תוף ויחידת הקיבוע. בעוד ניתן כמו במדפסות הלייזר של HP, לשלב את הטונר והתוף במחסנית אחת, אלו עדיין יהיו שני חלקים נפרדים, גם אם במחסנית אחת. בנוסף, את עיקר צריכת החשמל, צורכת יחידת הקיבוע של הטונר. מדפסת הזרקת דיו לא דורשת יחידת קיבוע, ואפסון, כמו ברדר, משתמשים בראש הדפסה פיזואלקטרי עם גביש פיזואלקטרי שדוחף את טיפת הדיו לנייר, במקום בנגד שמחמם את הדיו ויוצר בועה שדוחפת את הדיו לנייר, כמו שקנון ואפסון עושים. השיטה של אפסון, לא רק מחזיקה יותר זמן, היא גם צורכת פחות אנרגיה. עם מדפסות הזרקת דיו מהירות בעלות ראש הדפסה לכל אורך המדפסת, ניתן להגיע למהירויות מדהימות של 120 דפים לדקה גם במדפסת משרדית. עם מדפסת טונר (לייזר ו-LED), המהירות הזאת מוגבלת לבתי דפוס.