השוק

המשקיע הגדול בהיסטוריה: המסר האחרון של באפט למשקיעים

וורן באפט מסכם עשרות שנות השקעה במכתב האחרון שכתב למשקיעי ברקשייר כמנכ"ל החברה. הגורו בחר לספק עצות חשובות בעיקר בתחומים שלא קשורים להשקעות, במכתב שהוא ככל הנראה המדריך של באפט לחיים

רוי שיינמן | 11/11/2025 19:00

וורן באפט, המשקיע האגדי בן ה-95, פרסם את מכתבו האחרון כמנכ"ל ברקשייר האת'ווי - והפעם מדובר בהרבה יותר מסקירה עסקית. באפט, שיעביר את המושכות לגרג אייבל בתחילת 2026, בחר לסכם בצורה אישית ורגשית במיוחד את עשרות שנות ניהולו, תוך כדי שיתוף תובנות עמוקות על מזל, זקנה, הצלחה ומשמעות.

"כפי שהבריטים אומרים, אני הולך להיות שקט", כתב באפט, אך הבהיר מיד: "סוג של שקט". המשקיע האגדי הודיע שלא יכתוב עוד את המכתב השנתי המפורסם של ברקשייר ולא ינאם באסיפות בעלי המניות, אבל ימשיך לשמור על קשר דרך מסורת חדשה - מכתב שנתי בחג ההודיה האמריקאי.

המכתב הנוכחי, הראשון במסורת החדשה הזו, מגלה צד אנושי של האורקל מאומהה, כזה שהוא לא הרבה להראות לאורך הקריירה המוצלחת שלו.

החלק האישי ביותר במכתב עוסק במשהו שבאפט כמעט אף פעם לא דיבר עליו בגלוי - תפקיד המזל בהצלחתו. "מי שמגיע לגיל מופלג זקוק למנה עצומה של מזל", כתב. "נולדתי ב-1930, בריא, עם תבונה סבירה, לבן, זכר ובאמריקה. וואו! תודה לך, גברת מזל".

באפט מספר שכמעט מת בילדותו ב-1938 מדלקת תוספתן, ורק רופא המשפחה שהתעקש על ניתוח חירום הציל את חייו. באפט חשף שרבים במשפחתו לא האריכו ימים, והוא כיום חי יותר מכל בן משפחה אחר. "לפחות שלוש פעמים הרופאים באומהה הצילו את חיי", כתב.

כיום, בגיל 95, הוא עדיין מגיע למשרד חמישה ימים בשבוע. "הזמן תמיד מנצח", הוא כותב, "אבל אני עדיין עובד, ולפעמים צצים לי גם רעיונות טובים".

באפט הקדיש חלק נכבד מהמכתב לעיר הולדתו אומהה שבמדינת נברסקה, אותה הוא רואה כמפתח להצלחתו. הוא מתאר כיצד כל מסלול חייו קשור לעיר הזו - מהבית הראשון שקנה ב-1958 והוא עדיין גר בו, דרך חברותו בת 64 השנים עם צ'רלי מאנגר שנפטר לאחרונה, ועד שותפויות עסקיות עם אנשים מקומיים שהפכו לדמויות מפתח בברקשייר.

"אומהה סיפקה לי כל מה שצריך כדי לבנות חיים טובים: חינוך ציבורי מצוין, חברים טובים, קהילה תומכת", כתב. הוא מספר שחי בוושינגטון ובניו יורק, אך תמיד חזר לאומהה. "מרכז ארצות הברית היה מקום מצוין להיוולד בו, לגדל משפחה ולהקים עסק", הוא כותב, ומוסיף: "גם אני וגם ברקשייר עשינו טוב יותר בזכות העובדה שהבסיס שלנו באומהה".

באפט שיבח בהתלהבות את מחליפו, גרג אייבל. "לא מצאתי מנכ"ל, יועץ ניהולי, אקדמאי או כל אדם אחר שהייתי בוחר במקומו כדי לנהל את החסכונות שלכם ושלי", כתב. אייבל, שהצטרף לברקשייר ב-2000 כשהחברה רכשה את חברת האנרגיה שניהל, "מבין את העסקים והאנשים של ברקשייר הרבה יותר טוב ממני היום, ולומד מהר נושאים שרוב המנהלים אפילו לא חושבים עליהם".

למרות האמון המוחלט, באפט מציאותי לגבי האתגרים. "העסקים של ברקשייר בעלי סיכויי הצלחה מעט טובים מהממוצע", כתב, אך הוסיף שהגודל גובה מחיר. "בעוד עשור או שניים יהיו חברות רבות שיהיו טובות מאיתנו". הוא אף מזהיר שמניית ברקשייר תמשיך להיות תנודתית: "מדי פעם תרד 50%, זה קרה שלוש פעמים ב-60 שנה. אל תתייאשו, אמריקה תתאושש, וגם מניית ברקשייר".

באפט הודיע שהוא מאיץ את קצב העברת הונו לקרנות הצדקה של שלושת ילדיו - סוזי, הווארד ופיטר, שנמצאים כיום בסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 לחייהם. "ילדיי כעת בשיא הניסיון והחכמה שלהם, אבל עדיין לא הגיעו לזקנה", כתב. "תקופת ה'ירח דבש' הזו לא תימשך לנצח".

המסר לילדיו ברור: "אין צורך בפלאים ולא בפחד מכישלונות. זה בלתי נמנע, וגם אני עשיתי את חלקי. תעשו קצת יותר טוב ממה שבדרך כלל משיגים ממשלות או קרנות פילנתרופיה - וזה מספיק".

באפט חותם את המכתב במסרים פילוסופיים שמתאימים לכולם, לא רק למשקיעים. "אני מרוצה יותר מהחצי השני של חייי מאשר מהראשון", כתב. "העצה שלי: אל תלקו את עצמכם על טעויות העבר - למדו מהן לפחות משהו קטן והמשיכו הלאה. אף פעם לא מאוחר מדי להשתפר".

הוא מעודד לבחור בגיבורים בזהירות ולחקות אותם, ומזכיר את סיפורו של אלפרד נובל שקרא בטעות את הספדו שלו בעיתון, נבהל מהתיאורים שנכתבו עליו והחליט לשנות את חייו.

"תחליטו איך תרצו שההספד שלכם יישמע, וחיו כך שתהיו ראויים לו", כתב. "גדולה אמיתית לא נמדדת בכסף, פרסום או כוח. כשאתם עוזרים לאדם אחר, אתם עוזרים לעולם כולו. אדיבות לא עולה כסף, אבל שווה הכל".