כסף וצרכנות

בעלי פקטורי 54 בריאיון: "מדברים איתי על יציאה לבורסה - לא מעוניין"

בהשקעת ענק של 30 מיליון שקל, בפקטורי 54 מגשימים חלום ומשיקים מתחם דגל חדשני בקניון רמת אביב בגודל של 2,000 מ"ר ועוד בזמן המלחמה. רוני אירני - "האייל שני של הביגוד" בישראל - מדבר לא רק על חזון עסקי, אלא ממש על אידיאולוגיה, פילוסופיה וציונות: "להגיע לדברים הכי נשגבים, הכי מסובכים, הכי מורכבים, הכי מאתגרים"

יהודה לוינגר | 29/3/2026 14:48 1

רוני אירני מקבוצת אירני (צילום סיימון אלמלם,)

בשיאה של המערכה מול איראן, ובתקופה בה נראה שעולם הביגוד והאופנה מתחזק בדיגיטל ובהזמנות מחו"ל ודרך האינטרנט, בפקטורי 54 יוצאים בהשקעת ענק של 30 מיליון שקל ומשיקים מתחם דגל חדשני בקניון רמת אביב אשר יצטרף לחנות הקיימת ובכך ישתרע המתחם כולו על פני כ-2,000 מ"ר.

המתחם החדש הולך להביא בשורה ייחודית, בדגש על הפן העיצובי שבו - בהובלת צוות העיצוב של FACTORY54 עם משרד "ורד גינדי אדריכלים" ובשיתוף פעולה עם אדריכלים של בתי האופנה הבינלאומיים שכולל גם רהיטי וינטג’ שנבחרו בקפידה והוטסו ממדינות מערב אירופה שמשלימים את השפה העיצובית, ומשתלבים עם תאורה רכה וחמה ליצירת חלל שמרגיש אינטימי, אלגנטי ומזמין לחווית אירוח ולא רק לחוויית קנייה.

האם הציבור הישראלי בשל לחווית קניה מן הסוג הזה? מה עומד מאחורי המהלך החדש של פקטורי 54? ואיך הבעלים רוני אירני רואה בכך הזדמנות להעביר את הקניות בחו"ל של הישראלים בחזרה ארצה?

צילום וידאו אדריכלות: עופר תמרי

לפתוח דווקא עכשיו, במצב ביטחוני בו הרבה לא יוצאים לקניות והשגרה חוזרת לאט לאט - יש בזה סיכון עסקי.

"אני אגיד לך, אומרים שבני אדם לא כדאי שהם ידאגו מדברים פעוטים, כי זה מעלה את הדופק וזה יוצר איזה סוג של כאוס חלקי במערכת, כי בעצם צריך לדעת לתרגל את הגוף לדברים שהם משתנים ולא לגרום ללחץ הדם לעלות וללב לעבוד, ואני חושב שאם אני מסתכל בפרספקטיבה של עשרות שנים שאני בענף ואני חי יותר מעשרות שנים על הגלובוס, אני רואה שבעיות באות ובעיות הולכות, זה כמו שאתה נוסע לכיוון ההר, הוא נהיה לך גדול גדול ואתה יודע שעוד יום, עוד יומיים, עוד שלושה, ההר הזה יהפוך להיות פיצי.

וככה אני למדתי להסתכל על המציאות, לא להתלהב שכולם מתלהבים, ולא להיכנס ללחץ שכולם פוחדים, ואני חושב שזה די מוכיח את עצמו מבחינת קור רוח וההבנה ופרספקטיבה לגבי החיים, העסקיים והחיים האישיים ואף על פי כן נוע תנוע, זה מה שאני יודע עד היום.

תשובה טיפה ממלכתית. אתה לא ראית - עסקית - מה יקרה לך עם ההשקעה עד שהמלחמה תסתיים?

"אם אני מלכתחילה הייתי יודע שאני אפתח את החנות ובגלל המצב לא יקפצו, אז באמת מה שאתה אמרת הממלכתיות והאידיאולוגיה הייתה גורמת לי גם לפתוח את החנות, ואני אסביר: אני חושב שאנחנו כעם, כקהילה, כחברה, מבינים את הגורל המשותף שלנו, ואני חושב שמאוד מאוד חשוב להקרין לנוכח כל הרקע - המאוד לא סימפטי ואפילו העצוב שאנחנו חיים בו - להקרין שאנחנו לא מוותרים, שאנחנו לא נבהלים משום דבר, ואני חושב שזה, לי יש השפעה ולאנשים אחרים יש השפעה, וביחד זה עוצמה מאוד אדירה, גם הייתי עושה את זה. אבל כאשר אנחנו פתחנו - לא יצאנו פה רק אידיאולוגים, יצאנו גם פה אנשי עסקים".

המתחם החדש הוא לא רגיל, הלכתם על מהלך קצת שונה בנוף הישראלי, במיוחד בכל הקשור לעיצוב. יש לזה אסטרטגיה מסוימת?

"אתה צודק. זה כמו אחד שמטפס על הרים, אז יש שילוב גם של איזה סוג של אמביציה אישית שנוגעת,, לשבור שיאים מבחינתנו, להגיע לדברים הכי נשגבים, הכי מסובכים, הכי מורכבים, הכי מאתגרים, ואני חושב שאנחנו מאוד מאוד אוהבים לעשות את זה, כי כל השנים אנחנו מחפשים את הדבר הבא ואת הדבר העתידי, זה הרבה יותר מעניין מאשר לשקוע באיזה קופסה של נוחות.

אבל מה שיפה בעניין הזה, זה שאנחנו מתרגשים מהמהלך הזה המורכב, זה פשוט עובר ממש כמו מראה לצרכנים ולאנשים, שהם אוהבים, שהם מכבדים אותם, שרואים אותם כמו שרואים את הקונים ואת הציבור באירופה ברמות הכי גבוהות, וזה בסופו של דבר גם ווין ווין, כי אנשים - לאיפה הם רוצים ללכת, לבלות? במקומות שהם מקבלים השראה, במקומות שהם מכבדים אותם, מקומות שמזכירים להם דברים, שמרימים להם את הדופק, אבל בצורה בריאה וחיובית, מקום שנפגש מזרח ומערב, מקום אקלקטי, מקום שאפשר לקנות כוס שמפניה ואפילו לקנות או לא לקנות, להיפגש, מקום של קהילה, ולשם אנחנו שואפים.

אנחנו גם פתחנו עכשיו בתי קפה, כי אנחנו 'חולים' על קפה טוב, ואנחנו 'חולים' על 'אינווירומנט' שמרגש, ומה שעובד אצלנו, הפלא ופלא עובד אצל אחרים. אנחנו לא מציעים פה שום דבר, אנחנו פשוט רוצים לפרוט על כמה שיותר רגשות, טעמים, ובעצם ליצור אצל הבן אדם תחושה שהוא מאזין לפילהרמונית מורכבת".

המתחם החדש בקניון רמת אביב של פקטורי 54. צילום: יחצ

בכוונתם לפתוח גם בר יין שיהיה חלק מהמתחם?

כן, הוא יפתח עוד מספר חודשים יחד עם הביוטי, שזה בכלל סיפור בפני עצמו, של עסק חדש אנחנו פותחים, שהוא יהיה באינווירומנט יפני, מזרחי, מינימליסטי.

עד כמה זה משנה לך, רמות המחיר וההנגשה לכולם?

"תחשוב על עצמך כשאתה יוצא לקנות, ונחשוב שאתה מגיע לאיזו מסעדה או לאיזה בר, וכולם עשירים מאוד, וכולם נוצצים מאוד, מרגיש לי משעמם, מנותק. אני חושב שבני אדם בדרך כלל אוהבים להיות בסביבה הרבה יותר רב-ממדית, הרבה יותר אקלקטית, הרבה יותר עשירה. אתה רואה מכוערים, אתה רואה יפים, אתה רואה רזים, אתה רואה שמנים, אתה רואה שחורים, אתה רואה לבנים, וזה עושה את הטעם הטוב של החיים.

וככה שאנשים בוחרים אופנה: אז הוא בוחר משהו שעולה 200 שקל, ומשהו שעולה 2,000 שקל, ומשהו שעולה 300 שקל, וכל אחד במנעד שהוא מרגיש, ויש בזה משהו מסעיר מאוד, מאוד ליברלי, מאוד אופן מיינד, מאוד לא מקובע, וככה סביב הרעיונות האלה, העסק שלנו מסובב.

זה היה נראה שעולם הקמעונאות והביגוד בורח לדיגיטל, ותביא לי את הבגד עד הבית שלי, ואני מחליף תוך יום וכדומה. אבל אתה, כשאתה בוחר במה עכשיו להשקיע, אתה מתכתב עם המעבר לדיגיטל או שיש לך ממש פילוסופיה אחרת?

"זו שאלה מאוד מורכבת ומעניינת, אני אענה עליה קצת בקצרה, כי אפשר לדבר עליה שעות. קודם כל, ישראל מדינה קטנה, היא לא מדינה פרו דיגיטל באופן קיצוני, כמו המרחבים באמריקה, קנדה או מדינות גרנדיוזיות ואפילו אירופה.

דבר נוסף, זה היה טרנד שלפני כמה שנים, במיוחד בקורונה, שכולם אמרו, כמו זה, וידאו קיל דה רדיו, אז אמרו שהדיגיטל הרג את החנויות הפיזיות. הייתה איזו תחושה כזו אז, והמניות של חברות הדיגיטל האמירו שחקים. איך אומרים? לא עברו שנתיים, עברה הקורונה, טראח, כל העסק הזה התרסק, וכל הפנטזיה האדירה הזאת הפכה להיות, מה שאמרו: הדיגיטל מת.

אז אני אומר: הדיגיטל לא מנצח את הפיזי, ומצד שני, הוא לא מת. יש פה איזה סוג של איזון. בסך הכל אנחנו בני אדם, ואנחנו רוצים אינטראקציה, ואנחנו רוצים להרגיש, ואנחנו אוהבים להגיע לחנות ולקנות ולשמוח ולהיפגש עם חברים. אנחנו עדיין בדור של יצורים מורכבים ואנושיים.

אולי עוד חמישים שנה, אתה יודע, אנחנו נהפוך לבוטים, הבנים של הבנים שלנו במיוחד, ועם כל השימוש האלה במסכים, קצת התהפך הראש, אבל עוד ארוכה מאוד מאוד הדרך לאבולוציה שלילית מהבחינה הזו. לכן יש היום, אני חושב, איזה סוג של מאזן מאוד מכובד של דיגיטל ולא-דיגיטל, אבל שהדיגיטל יכול להגיע ל-15 אחוז".

הישראלי הממוצע עדיין רוצה להגיע לקניון.

"בטח, בטח. לפגוש את החברים שלו, להסתכל, לראות, לחפש הזדמנויות חדשות בחיים שלו, לראות ולהיראות. למה אנחנו קונים בגדים? שגם יראו אותנו. זה סוג של כרטיס ביקור. אז אם לא יהיה לנו את השואו, אז מה נעשה? נשב בבית מול המראה ונוציא תמונות באינסטגרם?

הריאיון איתך הוא על פקטורי 54 ועולם הביגוד, על אף שיש לך עסקים אחרים שנשארים מתחת לרדאר.

קודם כל, חד משמעית, עיקר הפעילות שלי בתחום הזה, אני לא סופר רבגוני בעיסוקים שאני מאוד מאוד ממוקד בעסק הזה. דבר שני, אני חושב שמה שמעניין אותי, זה מה שמעניין את האנשים. לא סלבריטאי ולא כוכב רוק.

אני יזם שאוהב לעשות את הדברים בדרך שלי, וההנאה הכי גדולה שלי, זה לשמוע כמה אנשים שמחים ומתלהבים, ואוהבים את מה שאנחנו עושים, וזה עושה להם טוב בחיים. אין לי שום אינספירציות להצטלם, או להגיד שעשיתי איזה חנות באופן אישי, מבחינה ציבורית, זה לא מעניין.

במהלך השיחה, עולה תמונה שאתה רואה את העסק הזה כפילוסופיה. ממש אייל שני של עולם הביגוד. לא שמעתי ממך אפילו פעם אחת, בחרתי ברמת אביב כי זה יעיל, זה כסף טוב, זה מיקום טוב, זה אנשים טובים, שם אני הכי ארוויח, המילים האלה בכלל לא עלו אפילו, למרות שזה בטוח חשוב לך, ואתה מדבר איתי על קהילה.

תראה, שואלים אותי למה אתה לא הופך לחברה ציבורית, ומחר בבוקר אני יכול להפוך לחברה ציבורית מצליחה, אבל אתה שואל אותי, האם אני מוכן לוותר על מה שאני, עבור חופן דולרים נוסף? לא. אני רוצה לשמור על מה שאני, כי אם אני חברה ציבורית, אני לא יכול להתעסק בדברים שהם לא one way ticket, ומכיוון שאני כן רוצה שהפריזמה תהיה רחבה ויותר אז אני לא הלך לשם.

הרבה פעמים דיברו איתי על יציאה לבורסה, על למכור חלק והכול, והסיבה שאני לא רוצה לעשות את זה ולא מעוניין לעשות את זה, אפילו שזה מאוד כלכלי, מכיוון שבאיזשהו מקום אני חושב שזה ישבש לי את הזכות לעשות מה שאני רוצה ואיך שאני מרגיש.

על אף שאני רוצה להגיד בסופו של דבר, אם אני מסתכל על ה-End road, כשאנחנו עושים מהלכים שהם לא אמורים להיות סופר כלכליים, גם מבחינה שזה נתפס וגם מבחינה קהילתית, גם מבחינת אסתטיקה והכול, בסופו של דבר, האנשים, הרגש שלהם פועם והם רוצים להגיע למקומות האלה. אתה יודע, יש כל מיני ממדים שאנשים מסתכלים על הפלז'ר שלהם.

אתה פותח אותן, והאנשים נהיים מאוד נאמנים למי שעומד בסטנדרטים הגבוהים האלה, מכיוון שהעולם קצת נהיה משעמם בחדגוניות האינטרסנטית גרידא, שרואה את הדברים יותר מדי במירכאות ברמה הכלכלית. ואני חושב שאפשר להרגיע את זה, ואני מעריך שיותר ויותר חברות ואנשים פרטיים, אנשים מתחילים להבין את הדבר הזה, שזה אפילו כלכלי".

זה גם בא לידי ביטוי במותגים או ענפים שאתה רוצה להיכנס אליהם בעתיד, או יש איזה ענף שאתה הולך עכשיו אליו להיכנס, שקשור אולי לביגוד, או ביוטי.

"עכשיו נגעת בעוד נקודה, אנחנו באמת בוחנים עכשיו ענף נוסף, שאנחנו מרגישים שהוא יכול להתאים לנו. זה לוקח הרבה זמן, מכיוון שאנחנו חקרנו את ענף הביוטי למשל שלוש שנים, עד שנכנסנו מהסיבה הפשוטה. אנחנו לא נכנסים במטרה לעשות סיבוב, אנחנו נכנסים למטרה להפוך לשחקן משמעותי, קונספטואלי, שבא עם איזה added value.

עוד ב-

מנכ"ל פקטורי 54: "יש לנו יכולת להציע מוצרים במחירים נגישים"

לכתבה המלאה

אני לא רוצה להרוויח כסף ולהיות באיזשהו טרנד של ביזנס, אני בטח רוצה להרוויח כסף, אבל לראות שיש לי איזושהי זכות קיום מעבר לטריוויאליות הקיימת. ואם אני לא מצליח לשנות לטובה מבחינת החוויה של הלקוח, מבחינת החוויה האסתטית, מבחינת החוויה של העושר, של המחירים, אני רוצה שבן אדם יבוא אלינו לישראל וירגיש שאין מה לנסוע לחוץ לארץ".

הוספת תגובה