היום, לפני שנה הגיע האירוע הנורא מכל אשר ידעה מדינת ישראל. אירוע בו נחטפו למעל ל-200 חטופים ונרצחו מעל 1400 ישראלים. שנה בו התחילה המלחמה, אשר השפיעה על מדינה שלמה בנפשי, בפיזי וגם בעסקי.

כמו חברת החקלאות 'תוצרת הנגב' שמחזיקה במותג תפוח האדמה 'דוד משה' של סעיד ז"ל שנרצח באותו יום שחור, ואישתו עדינה נחטפה לעזה, ושוחררה בעסקה הראשונה.
תוצרת הנגב היא חברה שנוסדה לפני 5 שנים ומאגדת תחתיה את הפעילות המסחרית השיווקית של מכירת התוצרת הטריה פירות וירקות של קיבוצי העוטף והנגב המערבי. תמהיל המוצרים הנמכרים על ידי החברה הינו תפו"א, גזר, אבוקדו, הדרים, צנונית ובטטה  כ-65% מהמכירות הינן בשוק המקומי וכ-35% הינן בייצוא בלמעלה מ-20 מדינות.

משרדי החברה ממוקמים בסמוך לקיבוץ בית קמה. שטחי הגידול של התוצרת הטרייה פרוסים בסמוך לקיבוצי העוטף והנגב המערבי  - מדובר בלמעלה מ-100,000 דונם חקלאי.
עובדי תוצרת הנגב מפונים בחלקם. תושבים שהתגוררו ב 7 באוקטובר בקיבוצי ואזורי המלחמה הקשים, כנ"ל גם החקלאים מהקיבוצים שנפגעו קשות. חלקם גרים בבאר שבע, קריית גת, קיבוץ חצרים, אילת ועוד. זהו עסק שעוסק בחקלאות ולא ניתן לעבוד בו מרחוק לכן, כבר בסמוך מאד לאירועי ה-7 באוקטובר חזרו החקלאים לעבודה תחת אש וממש חרפו את נפשם לעבד את האדמה ולגדל את התוצרת. הניצחון האמיתי הוא להמשיך בפעילות ולחזור לשגרה, למרות האתגרים ותחת המגבלות והרצון להחזרת החטופים.

גם אפרת לובל, צלמת ויוצרת למעלה מ20 שנה ובעלת חנות אונליין המורכבת ממוצרים שיצרה. כל המוצרים מודפסים עם צילומי טבע והשראה מהעוטף. מוצרים אופטימיים ושמחים. העסק שלה היה קיים בנתיב העשרה, עד ה7.10 וכיום לובל מפונה וגרה בפרדס חנה כרכור. "ב8.10 כל מה שעשיתי בעסק נעצר. לקוחות שניהלתי להם את הסושיאל, סגרו את העסק, כל ימי הצילום בוטלו. הייתי צריכה לבנות את העסק מחדש במעט מאוד כוחות נפשיים".  אחרי ה7.10 לובל הייתה צריכה להתחיל את הכל מההתחלה. "ניסיתי להבין איך אני יוצרת, מפרנסת תחת התנאים החדשים במקום חדש פיזית. ככה נולד הפרויקט של החנות אונליין. הרצון העז שלי להפיץ את האופטימיות שהחזיקה אותנו 30 שעות בממ"ד. האופטימיות שלפיה גדלתי והתחנכתי. לפי זה יצרתי מוצרים פרקטים, שמחים, מלאים בהשראה. על כל המוצרים יש צילומי נוף מהעוטף. צילומים שמחים, מרגיעים עם הרבה שלווה. יצרתי ראנרים ופלייסמטים לשולחן האוכל, לוח שנה ופלאנר שבועי ועוד מעולם לא חשבתי לסגור את העסק. זה מה שמחזיק אותי שפויה ובריאה נפשית. עשייה זו התרופה הטובה ביותר".

לובל חוותה את התופת ב-7.10, אחרי 30 שעות בממ"ד ו20 חברים מהמושב נרצחו באותו יום. מאז אותו יום ארור לאורך כל היום היא עושה הרבה תרגילי נשימות, הולכת לטיפול ולוקחת אחריות על מה שעברה ועל הרצון להיות במקום בריא יותר, עבורה. "הייתי עם ההורים שלי בממ"ד למעלה מעל ל- 24 שעות. החל מהשעה 6:30 בבוקר כשהתחילו האזעקות עד ה8.10 כשחילצו אותנו. השעות הללו,  היו שעות מאוד מורכבות מהמון דברים. בראש ובראשונה, זה היה הישרדותי לחלוטין. לא ישבנו ובכינו או פחדנו, היינו במצב של הישרדות. עושים הכל, בכדי שנהיה בטוב אחד כלפי השנייה. אנחנו היינו מבין הבתים היחידים שהיה להם חשמל ואינטרנט לסירוגין. היה לנו בקבוק מים אחד גדול ושתינו מים ממנו, בעיקר ההורים שלי.  אבא שלי, הוא מנהל מערך החירום בבית החולים ברזילאי באשקלון. אבא שלי קיבל את כל האינפורמציה אליו ואני ואמא שלי מכילות אותה בבטן, זה מידע שלא רציתי לדעת וזה היה איום ונורא. כך למעשה גיליתי, שהחברים שלי נרצחו, חברות של אמא שלי ועוד. יממה ארורה ממש. אין עדיין קלוז'ר לדבר הזה".

נגיעות אופטימות של אפרת לובל. צילום: אפרת לובל

סטודיו גוונא, הוא סטודיו לעיצוב שנמצא במושב שוקדה שבעוטף. הסטודיו התעסק עד היום בעיצוב גרפי. כיום הסטודיו מעביר סדנאות בכל הארץ להכנת גופי תאורה. העסק היה קיים במושב שוקדה עד שפונה למלון בנווה אילן. טלי לוי, בעלת העסק, העתיקה את העסק לשם. כיום, העסק  חזר הביתה לשוקדה והסטודיו פעיל משם. לאחר הם היו מפונים לשדה בוקר ואחר כן לנווה אילן לכ4 חודשים. "בחודש הראשון לא עבדתי בכלל. עברנו טלטלה גדולה. לא הייתי באיפוס בכדי לעבוד. הכל נשאר בסטודיו. לא היה לי ראש לכך. חודש אחרי שהתפננו ועברנו למקום יותר מרכזי בארץ, בער בי לעבוד. הבנתי שאין ברירה ואין לדעת כמה זמן זה יימשך. העיסוק המשני שהיה לי בסטודיו היה סדנאות להכנת גופי תאורה והוא קיבל תפנית והפך להיות המרכזי. הודות לאירגונים וחברות שדאגו לתמוך בעסקי העוטף. זה החזיר לנו גם את הפרנסה וגם את השפיות. מאז אני מסתובבת בכל הארץ ושמחה שיותר ויותר נחשפים למוצר המאיר שלנו. אנחנו שורדים כי מבינים שצריך לשרוד. העיניים  דומעות רוב שעות היממה ויש רגשות מעורבבים. בסוף החיים חזקים וצועדים יחד עם הכאב. "

תאורה ייחודית לסטודיו גוונא. צילום: טלי לוי

העסק לנגרות אומן  'עץ וטבע אומנות בעץ לבית ולגן' שייך לאמרי הורביץ שנולד וגר בכפר עזה עד ה-7 באוקטובר שנה שעברה. בעסק שלו, יוצר הורביץ בהתאם לרצונות והחלומות של הלקוח. החל מריהוט, דלתות, פרגולות וכו' בשימוש רב בעצי ארץ ישראל המופלאים. בנוסף,  הורביץ מעביר סדנאות לקבוצות קטנות שבו יוצרים ריהוט מפרוסות של גזעים. הסדנא היתה קיימת בקיבוץ מפלסים שבעוטף עד הורביץ ומשפחתו פונו לקיבוץ שפיים מלפני שנה ועד היום. "העסק ספג מכה. כיום אני עובד משקפיים בבית מלאכה שהקמנו עבור חברי קיבוץ כפר עזה. הציוד מצומצם ביחס לנגרייה אך אני מצליח ליצור פה., בנפח של כ-30% ממה שייצרתי לפני שנה. העבודה עם העץ ,עם הידיים מאוד מרפאה ומשחררת. יש המון רגעים של משבר אבל אני אדם אופטימי שמאמין בחיים ובטוב שיש לכל אחד מאיתנו מה לעשות פה בעולם."

הורביץ, כמו המון אנשים מהעוטף איבד המון חברים טובים מכפר עזה וגם מבארי. חלקם לקוחות ותיקים שהתחברו אליו וחלקם חברים שגדל איתם בקיבוץ והם כמו משפחה עבורו.
 את העסק הוא לא סגר. "אני שומר על הוצאות מינימליות. המדינה קצת עוזרת, וככה ממשיכים קדימה"

 
ספסל הנצחה לענבר היימן ז"ל. צילום: אמרי הורביץ

עוד ב-

ציון שנה ל-7.10: המחוות המרגשות של העסקים

לכתבה המלאה

העסק שלו המשיך לעוד מקומות שלא חשב שיעסוק בהם. מאז האסון הנורא הוא בנה הרבה פינות זיכרון מקסימות לחללי השביעי וגם לחיילים הקדושים במלחמה. "זו זכות גדולה בשבילי ליצור בשביל. זה לגעת בלב של המשפחות השכולות ואני בתפילה שדרך העבודה התוצר טיפה ינחם את הכאב של האובדן."