"הצצה ליחסים" (עוד דוגמא לסרט שהתרגום שלו עושה עוול לשם המקור) הוא מסוג הסרטים שמצליחים לתעתע בצופה גם בזמן הצפייה וגם לאחריה מכמה וכמה סיבות. ראשית, מה שנראה הוא לא מה שייראה. הסרט מהתל בצופה בכך שהדמויות שלו עוברות תהליך ושינוי עד כדי טשטוש יכולת האבחנה בין מי טוב ומי רע וההיפך.

הסרט רווי במניפולציות גם בפסקול ובמוזיקה הדרמטית, שמייצרות ציפייה למשהו רע שעתיד לקרות, אך בפועל לא. הסרט עוסק בשאלות של מוסר, גבולות, ניצול ומה שביניהם. מערכות יחסים בין שני אנשים הן הלחם והחמאה של במאי הסרט טוד היינס. הוא עסק בכך בסרטים הקודמים "קרול" ו"הרחק מגן עדן" (גם הוא בכיכובה של ג'וליאן מור) אך במסגור שונה לחלוטין ממה שעוסק כעת.

"הצצה ליחסים" שם במרכזו את מערכת היחסים בין גרייסי (ג'וליאן מור) לג'ו (צ'ארלס מילטון) שפער הגילאים ביניהם עומד על פני יותר משני עשורים ושראשיתו בזמן שהיה בכיתה ז' ואילו גרייסי הייתה בת 36 ונשלחה למאסר בעקבותיו. שם היא ילדה את ילדם המשותף.

כעת, בשנת  2015, השניים מנהלים חיים רגילים למדי עד לרגע שבו מגיעה למפתן ביתם אליזבת (נטלי פורטמן בתפקיד שכנראה יעניק לה אוסקר נוסף) שחקנית שעתידה לגלם את גרייסי בסרט על הפרשה ההיא וכעת רוצה להתחקות אחר פעולותיה על מנת "להיכנס לדמות". אלא שכצפוי ולמרבה הצער , היא תיכנס יותר מדי לדמות והצעד הזה יהיה דרמטי עבור השלושה ויערער את השקט והשלווה. 

חייב לומר שלי באופן אישי הסרט הזכיר את "ברבור שחור" של פורטמן משנת 2011 אשר העניק לה את האוסקר (ובצדק רב אגב). שם היא גילמה בלרינה ששפיותיה מתערערת לאחר שהיא נכנסת לדמותו של הברבור השחור והאפל. כאן, בשונה מהסרט ההוא, יש מנעד של זהויות שאליזבת מצליחה להעביר ככל שהעלילה מתקדמת.

היא מתעתעת, מניפולטיבית, רעה והכוונות שלה משתנות לאורך הסרט. היכולת שלה להתל בצופה קורית הרבה בזכות תצוגת המשחק המרשימה למדי של פורטמן עד כדי כך שלרגעים לא ברור מי הטוב ומי הרע פה ומי בעצם הצד החלש במערכת היחסים הזו.

נדמה שאת שאלה הזו הבמאי מבקש להשליך על הצופה לאורך הסרט מתוך מטרה להציג את המורכבות של החיים ומערכות היחסים שבתוכם. האם זה צ'ארלס? גרייסי שסה"כ רוצה לשמור על יציבות מערכת היחסים שלה? או אולי אליזבת שבכלל הגיעה למשימה ונכנס לתוך מבוך אפוף רגשות אשם?

גם דמותה של גרייסי מצליחה לעורר מנעד של רגשות – מי שהתחילה את מערכת היחסים הזו מעמדת כוח אוטומטית (בגלל הגיל שלה) נדמית במהלך הסרט כאשה שבאמת ובתמים מאמינה שהלב שלה במקום הנכון.

גם היחס שלה כלפי בעלה מורכב למדי כי העובדה שלא חווה התבגרות ורווקות כמו שצריך גורמת לה להתנהג אליו לפרקים בצורה של נער מתבגר ולעיתים כבן זוג. החסך שלו, לצד חוסר המודעות שלה מעמיד את הצופה בפני מבחן של איך נתפסת מערכת היחסים הזו ומה טיבה. הוא בעיקר מציג את ההשלכות שלה לפניו.

הלימבו הזה מצליח לייצר ריקוד משולש שמתקדם ומתקלף לאורך הסרט. טוד היינס שלרוב מבקש לאתגר ולערער את המוסכמויות של הסביבה בסרטים שלו מתכנס כאן כדי לאפשר לכל אחת מהדמויות להגיע לתהליך פנימי שלה. הדמויות מורכבות למדי ומצליחות לתעתע ובעיקר מצליחות לעורר מנעד רגשות מצד הצופה שלעיתים מרחם עליהם (גרייס) ולעיתים סולד מהם ומההתנהגויות שלהם (אליבת).

עוד ב-

"ניאד": הסרט החדש והסוחף של נטפליקס שייגמר באוסקר

לכתבה המלאה

"הצצה ליחסים" הוא קלאסיקה שלחלוטין מצדיקה את מקומה בעונת הפרסים הרבה בעקבות תצוגת המשחק המרשימה של שתי הכוכבות שלו, ואני משוכנע שהוא יצליח לקבל לא מעט מועמדויות.