אחרי שכתב פוסט חריף ביותר נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו בעקבות אירועי הטבח ב-7.10, שי גולדן מגיש ערוץ 14 לא מתכוון לחזור בו או להתנצל על אף שהוא חוטף ביקורת קשה מאנשי ימין.

גולדן כתב: "הקטע המדהים בעידן הזה הוא שאנשים באמת מאמינים שמאחורי כל אמירה שאינה מובנת להם, או מפתיעה אותם, או מוזרה בעיניהם, תמיד יעמוד איזה אינטרס סמוי. שכל מי שאומר משהו, בוודאות מבקש להשיג משהו; האפשרות שיש אנשים שאשכרה אומרים את שעל ליבם לא חולפת אפילו בראשם של מרבית האנשים שהקונספירציה והחשדנות מנהלים את נפשם. ״הוא בטוח מחפש עבודה״; ״אין שאלה שמחזיקים עליו משהו״; ״הוא מזהה הזדמנות להרוויח רווח פוליטי״; ״הוא תמיד היה אופורטוניסט ציניקן״. וכו׳. וכו׳".

עוד הוא המשיך: "האפשרות שאדם - במקרה זה אני - אומר את האמת כפי שהוא רואה ומבין אותה, נשמעת לכה הרבה אנשים כאפשרות קלושה, על גבול הדמיונית, עד שאין אלא להכיר בכך שעידן פוסט האמת הזה, הוא עידן בו אנשים לא מאמינים לאיש, זולת עצמם; וגם זה לא אחת מוטל בספק". 

גולדן הבהיר: "אז לא - אין לי ג׳וב בערוץ אחר; ואני בהחלט לא מחפש עבודה (אם כבר: זקוק לחמש שנים הפסקה מכל הרעש המטורלל הזה); אני לא על הפיירול של אהוד ברק; לא התחלתי לצאת עם שקמה ברסלר; אני לא מזהה הזדמנות לברוח מהספינה לפני טביעתה; אני לא מושפע מבת זוגי; אני לא מחפש חיבוק מ״השמאל״; אני פשוט חושב וכותב דברים מאז ה 7.10 שונים מאלה שקדמו לשבת המקוללת הזאת. ומי שחושב שחיפוש עבודה ואינטרס ציני קטנוני ונכלולי הוא גורם רב השפעה יותר על אדם ודרך מחשבתו מאשר הטראומה של ה 7.10, הוא גם אידיוט וגם חסר לב".

כמו כן כתב: "מתנצל מאד שב 7.10 איבדתי את אמוני בנתניהו. להערכתי, מבין ההשפעות הטראומטיות הלאומיות והאישיות שנגרמו כאן למיליונים, אין מדובר במאורע מדהים ממש. למעשה, נתקלתי בטוויסטים קיצוניים בהרבה מזה שלי, בקרב אנשים רבים. אני לא היחיד שחטף כאפה ו״התפכח״. מרבית האנשים סביבי מתגלגלים על הרצפה מרוב הלם. רק שהם לא עובדים בטלוויזיה". 

עוד טען: "למעשה, אינני חושב שאני טוען טענה מופרכת או נעדרת כל בסיס, כאשר אני אומר שיש עוד רבים מאד מאד שאיבדו בנתניהו אמון. זו אינה תופעה ייחודית לשלושה אנשים. רק מסביבי יש לא מעט בכלל שסבורים בדיוק כמוני. אנשי ליכוד ותיקים ממני בהרבה, אגב. הם לא מחפשים עבודה בערוץ אחר. הם לא מחפשים חיבוק מהברנז׳ה. הם פשוט המומים וומזועזעים מכך שהאסון המפלצתי הזה קרה, ומסרבים לפטור את ראש הממשלה מאחריות, והם נחרדים מכך שהוא מתעקש להמשיך להתקרבן. והם סבורים, כמוני, שיום אחרי המלחמה עליו להניח את המפתחות. ולפני כן עליו לקחת אחריות בקולו על המחדל. והם לא עובדים בטלוויזיה. ואין להם שישים אלף עוקבים בפייסבוק. אבל הם חושבים דברים דומים לשלי, גם אם קולם מהדהד מעט פחות למרחוק".

המגיש המשיך: "אז לאלה שאינם מסוגלים לדמיין שאדם אומר את שעל לבו  מבלי שתמיד יהיה לו אינטרס, יש בעיות קשות בהרבה מאשר מה חושב איזה עיתונאי על ראש הממשלה. יש להם בעיות של אמון בסיסי בבני אדם. וזה כבר לא עניין פוליטי, כי אם פסיכולוגי. ואני בהחלט לא פסיכולוג. בקושי עיתונאי. וגם: לא נורא אהוד ומוערך. בקרב שני המחנות. אין ספק: מהלך קריירה מבריק זה היה. עליתם עליי. תפסתם אותי בשעת מעשה. להיות מגורש מבית אחד ואז לומר דברים לא פופולאריים בבית החדש. רק גאון כמוני יכול לחשוב על תיעול וטיוב מסלול קריירה וירטואוזי שכזה. הרווח שלי אסטרונומי, לא? השתלם לי, לא? אלוהים, לפעמים אני סבור שטמטום הוא באמת המחלה הקשה - כמו גם השכיחה - ביותר בקרב אנשים". 

עוד ב-

שי גולדן נגד ארי שמאי: "ירדת מהפסים, אידיוט"

לכתבה המלאה

לסיום הסביר: "אמרתי את מה שאני אומר כבר שבועיים-שלושה בקול רם. וכותב בבירור. מי שנדלק עכשיו - כי זה תפס קצת כותרות -  מוזמן להידלק מזה ככל שיתאווה. אותי זה מביך: השיט שאנשים ממשיכים להשקיע בו כל כך הרבה אנרגיה ורעל ופרנויה, כשמסביב באמת, אבל באמת, מתהפך העולם. אז שי גולדן אמר. פאק שי גולדן. מי זה בכלל שי גולדן? יש מלחמה מסביב, האלו! פאקינג תתאפסו על עצמכם. משוגעים, באמת. אנשים פה משוגעים על כל הראש. שבת שלום!  ועם ישראל חי! לנצח".