בראיון מרתק לישראל היום, השף האהוב חיים כהן, שופט 'מאסטר שף' בקשת 12, נזכר באמא שלו שנפטרה בגיל 65 והיום לדבריו שומרת עליו. על טעמי הילדות, הזכרונות וגם על הילדות הלא כל כך פשוטה בקריית שלום בדרום תל אביב

כהן סיפר: "אני מת להוציא רישיון על אופנוע ואני לא מוציא כי היא יושבת לי מאחורי הראש. אני שומע אותה אומרת 'אתה בחיים לא תוציא רישיון על אופנוע'. אצלנו בשכונה עישנו חשיש, 'אתה תראה שכל אלה לא יתקדמו', היתה אומרת לי ומאיימת על מי שניהל את העניינים שאם היא תדע שהבן שלה מעשן היא תשרוף אותו".

על ילדותו חשף: "קריית שלום היתה גן עדן, אבל לגן עדן יש גבולות. בצד הדרומי היה בית המעצר אבו כביר, בצד המערבי המכון הפתולוגי, שבלילה היינו רואים אלונקות עם גופות שהיו מעבירים לתוכו, והיתה הכנסייה הרוסית - שם השערים סגורים והמבוגרים היו מזהירים אותנו שאם ניכנס אליה ישתו לנו את הדם. בצד הצפוני היה בית עלמין מוסלמי עזוב, מלא שיחים ובלי שמות על הקברים, ואנחנו היינו מסתובבים שם, מחכים שייצא איזה שד מבין האבנים. בצד המזרחי היה בית הספר הולץ, שם למדתי. הייתי תלמיד טוב, אבל בשבילי הוא היה כמו בית המעצר אבו כביר".

עוד ב-

חיים כהן פותח מסעדה חדשה - והיא שונה מכל האחרות שהיו לו

לכתבה המלאה

על מותו של אביו ממש אחרי אמו: "אבא היה דמנטי בשנה האחרונה לחייו. היא פשוט נעלמה לו מהחיים, אז הוא הלך אחריה. אחרי שהיא נפטרה רציתי שיקרה לי משהו פיזי ולא קרה לי. אמרתי 'קיבינימט, איך זה יכול להיות שהיא מתה וכלום'. ואז הוא מת, לקח את זה על עצמו. הם הכירו רק את טל, ילדתי. את שני האחים, מאיה ואורי, הם לא הכירו. זה הורג אותי, אני גיליתי את אבא שלי רק אחרי שנפטר. כל החיים שלו הוא עבד קשה בבניין. היה קם בארבע בבוקר. איש מופנם, היה חתיכת טיפוס. למד צילום מחוברות, קנה ציוד והתחיל לצלם. אחרי זה, כשהייתי ביסודי, הוא נהיה טבעוני. אמא שלי היתה מבשלת מרק בשר ובמים של המרק היתה מבשלת לו טופו וקטניות שהוא היה קונה במיליונים באיזו חנות בתחנה המרכזית. היה אוכל ואומר 'את רואה כמה שזה טעים?!".