רק בשבוע שעבר, תחת המילה "נידוי", כתב מגיש קשת 12 אברי גלעד את דעתו לגבי היחס שמקבלים החטופים שחזרו חיים משבי החמאס, או משפחות החטופים שעושות כל שביכולתן כדי להשיב את יקיריהן מעזה, אך הבוקר (שישי) הוא העלה ב'ישראל היום' את טורו השבועי עם התייחסות לנושא מהצד השני.

גלעד הסביר: "השבוע כתבתי פוסט בפייסבוק, שבו הצעתי להטיל נידוי חברתי על אנשים דוגמת אבי גולדרייך מקיסריה, שכותב ברשתות איחולי מוות לעינב צנגאוקר, אמו של מתן החטוף, ועל כל מיני דפוקים שמאחלים מוות ליגיל יעקב בן ה־13, שחזר מהשבי בעזה בלי אבא. קמו עלי אנשי "ומה עם?". לא ראינו פוסט שלך כשתקפו את נועה ארגמני שנסעה עם ביבי לוושינגטון. ומה עם אלה שהביאו חבל תלייה אל מול בית ראש הממשלה? ואיפה היית כשצרו על המספרה של שרה? ומה עם שקמה ברסלר? ומה עם קפלן? ומה עם אלטלנה? ומה עם המואבים? התמלאתי בושה וסלידה. הדרך הזאת לנהל דיון המכונה באנגלית "ווטאבאוטיזם" היא דרכם של האנשים שאיבדו כל מצפון מוסרי, בעיניי, דרך הדיון הזאת היא סממן נוסף לכיליון מוסרי ולריקבון מצחין. יש פה הכשרה של מעשים נוראים בשם איזה איזון טמא, ולכל עיוות מוסרי יש מייד איזה עיוות אחר שמזדרזים להוציא מהבוידעם המשותף כדי להצדיקו".

כזכור, גלעד כתב בפוסט שלו הקודם: "מסתובבים בינינו אנשים שהרשתות החברתיות בלבלו אותם לגמרי. הם כותבים ליגיל יעקב, הילד שחזר מתופת עזה שחבל שלא רצחו אותו שם. ולא קורה להם כלום. ואחד, אבי גולדרייך, כותב שהוא מייחל למותה של עינב צנגאוקר, אמא של החטוף מתן, ודורש גם ירי חי במפגינים בקפלן וניפוץ גולגלות. ולא קורה לו כלום".,

עוד המשיך: "בקהילות יהודיות של פעם היה מושג שנקרא נידוי. משעה שהוכרז על אדם שהוא מנודה, אין לשהות במחיצתו, לא מדברים איתו, לא מקיימים איתו יחסי מסחר, לא נותנים לו שירותים, אפילו ללוויה שלו לא באים".

עוד ב-

אברי גלעד נגד העירייה: "כסילים, מאבק מיותר"

לכתבה המלאה

לסיום הסביר: "ואני חושב לי- כל מי שמכיר את הגולדרייך הזה למשל, חייב להפסיק לתקשר איתו, לנתק איתו קשרי עבודה, לא להגיד לו שלום בסופר, לא לבוא לתקן לו את החשמל בוילה בקיסריה, לנתק. לבודד. לייבש. וכך יש לעשות לכל מי שנותן לביוב מעמקי נשמתו להציף את המרחב הציבורי. החוק לא יודע לתת מענה, אז הקהילה חייבת להתגייס. לא חושבים כמוני? נדו אותי".