ליאון רוזנברג, מגיש הטלוויזיה, שנפרד לא מכבר מקשת 12 יחד עם זוגתו פאולה והעתיק את חייו לקפריסין לטובת התמקדות בקריירה חדשה בתחום הנדל"ן, מנסה מאז ה-7 באוקטובר, היום בו פרצה מלחמת 'חרבות ברזל', להתמודד עם התחושות הקשות ועם טלטלות הנפשיות שהוא חווה.  

רוזנברג כתב: "כבר עשרה חודשים שהם נכנסים לי למחשבה מדי פעם, בהבלחות, תוך כדי הפעולות הקטנות של החיים. למשל באמצע המקלחת, פתאום קופצת לי מחשבה 'מתי הם התקלחו בפעם האחרונה?'. שלשום כשהלכתי לים, הבטתי אל האופק ונשמתי את האוויר הנקי מלוא הריאות. שאלתי את עצמי 'האם הם מצליחים לנשום? ואיזה אוויר הם בדיוק נושמים?'. לפעמים באמצע צחוק ממערכון שעולה לי בפייסבוק, אני נתקע".

הוא הסביר: "הצחוק קופא ומתאדה מהשפתיים. 'מתי הם צחקו בפעם האחרונה?'. הפער הזה בין המציאות שלי לבין מה שעובר עליהם, יוצא החוצה בדמעות במצבים לא צפויים. כשאני בארוחה טעימה, אני מפסיק את הביס באמצע וחושב 'מתי הם אכלו משהו לאחרונה?', ואז עולות הדמעות ויורד התיאבון".

הוא גם כתב: "אני יודע שיש אנשים שעייפים מזה, שמדחיקים את זה. יש כאלה שכועסים כשמזכירים להם את החטופות והחטופים, ואת הגיהינום שהם והמשפחות שלהם עוברים. יש כאלה שטוענים בשיחות סלון שאסור לעצור בשבילם את המלחמה, שחייבים להשמיד את חמאס, את חיזבאללה, ואת כל מי שמאיים עלינו, גם במחיר שימותו. כשאני שומע את האמירות הללו, אני נאטם לכמה דקות. לא מסוגל לזוז מהמקום או לעבור לדבר הבא. יש בי חלק שמבין את ההיגיון הקר, וחלק אחר שנחרד מזה ומתחלחל".

עוד ב-

ליאון רוזנברג משתף בקשיים: "חש זרות מוחלטת, הפרידה כואבת"

לכתבה המלאה

המגיש גם צירף ראיון שנעשה במסגרת הקורס שלו בחוג לתקשורת עם שלי שם-טוב, האמא שבנה עומר נחטף לעזה ב-7 באוקטובר על ידי מחבלי החמאס. "הכתבה הזו גרמה לי לבכי חסר שליטה, כן, אני בוכה ואני גבר. הכאב של שלי חורך את הלב, אני לא חושב שיש לב שיכול להישאר סגור בפניה".