אחרי 75 שנות קיום של מדינת ישראל, על סף ה-76, יום המשפחה שחל בסוף השבוע האחרון היה אולי העצוב ביותר. יהורם גאון, התקשה לחגוג בצל האובדן של משפחות כה רבות ובעוד חטופים רבים עדיין מוחזקים ברצועת עזה.

בפייסבוק שלו כתב גאון: "יום המשפחה, ואני קורא מתוך גוגל, "בעבר היה יום האם, חל בתאריך העברי ל' בשבט, זמן שבו משפחות מתכנסות כדי לחגוג חגיגה שנתית, זו היא מסורת אהובה, בה משפחות ישראליות עוסקות בבילויי איכות עם יקיריהם. כדי לחזק את הקשרים וליצור זיכרונות מתמשכים שיישָמרו לָשנים הבאות".

עוד הוא טען: "יום ליצירת זיכרונות משותפים שיישמרו לָשנים הבאות", די לחשוב רגע על השביעי בחודש הנורא ההוא ולהרהר במשפט הזה "זיכרונות שיישָמרו לשנים הבאות", כמה משפחות שבינינו לא ירצו לזכור את היום הזה, את השנה הזאת, בה נתרסקו לרסיסים, ואיזה זיכרונות אימים יישָמרו בליבם שלא ירצו להעביר הלאה לדורות הבאים".

גאון המשיך: "משפחות שחיות בסיוט אימתני, על כי בן או אח אבא או אמא או אחות, נמצאים עדיין במנהרות בחושך ובטחב ואי אפשר להושיט להם יד מחלצת או תומכת, מי ירצה לזכור את הבלהה הזאת, וכמה משפחות לא ישכחו לעולם את הנקישה בדלת? הפליאה להגדיר את הרגע המשוררת רחל איתן אם שכולה ומשוררת שכך כתבה: "המוקש ההוא שהתפוצץ לא בשדה (התפוצץ) באמצע הסלון. והיינו מסובים, אנחנו ואתה, וצוחקים. ופתאום הכול התנפץ וכל איברינו, התפזרו, ועפו דרך החלונות, והבית ריק, ואיש לא חי בו עוד, רק רוחות מרחפות, באות והולכות, נשמות קרובות מתרחקות, בודדות נעלמות, מחפשות ושבות בידיים ריקות, והן לא מספרות, שתיקה מרחפת בין הווילונות".

עוד ב-

יהורם גאון במתקפה חריפה: "ריח דיקטטורה מצחין נודף ממנו"

לכתבה המלאה

לסום כתב: "כמה משפחות לדאבון לב חוו הפעם את החוויה הקשה הזאת שלאחריה הבית שהיה ביתם כבר איננו אותו הבית, כבר איננו בית בכלל. הלב לא פנוי היום לחגיגות של הרמוניה משפחתית, הלב הקולקטיבי של כולנו צריך לחוש היום בכל מאודו רגע מיומה של משפחה שנצטרפה למשפחת השכול, הלב הקולקטיבי שלנו צריך ביום הזה לחוש שניה אחת מן העובר על המשפחות הנעות בין אַין ליש, באין אונים משווע וחוסר ידע על אהוביהן שבמחשך הגיהנומי. ביום המשפחה הזה, ננסה כולנו להיות אחים"