היום (שלישי) נערך כנס "המשבר הנפשי הלאומי" שנערך באמצעות פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית וקרן ברל כצנלסון והתקיים במכללה האקדמית תל אביב יפו. באירוע נחשף מחקר רחב היקף שנערך בשנתיים האחרונות בקרב הציבור אודות הצורך בשירותי פסיכולוגיה ציבורית.

מנתוני המחקר ניתן לראות כי הציבור הישראלי דורש שירות פסיכולוג ציבורי – 68% מעוניינים שטיפול פסיכולוגי יינתן כחלק מסל הבריאות, וכשליש מהמשתתפים היו שוקלים לעבור לקופת חולים אחרת באם טיפול פסיכולוגי יהיה זמין בה מידית וללא עלות. 

59% היו שוקלים טיפול פסיכולוגי כמענה ראשוני למצוקה נפשית, וזאת כש-18% בלבד היו שוקלים טיפול תרופתי. במקביל לנתונים אלו, התגלה כי ההוצאה השנתית הפרטית על טיפולים נפשיים בישראל עומד על כ-65.16 מיליארד שקלים, הוצאה ששווה לכחצי מההוצאה הפרטית על בריאות באופן כללי.

בין המשתתפים באירוע נכחו רעיית נשיא המדינה הגב' מיכל הרצוג, יו"ר חטיבת הפסיכולוגים בהסתדרות המח"ר ומראשי פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית ד"ר יובל הירש, נשיא המכלה האקדמית תל אביב יפו פרופ' דרור ורמן ומנכ"ל המרכז הרעיוני בקרן כצנלסון מר רמי הוד. 

רעיית הנשיא, הגברת מיכל הרצוג: ״זהו כנס שמישיר מבט למצוקה יסודית מאד, למשבר ההולך ומתעצם בשירותי בריאות הנפש. אתם, מטפלים ומטפלות יקרים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, אנשי הפסיכולוגיה הציבורית, נחשפים לעומקו של המשבר הזה על בסיס יומיומי. אתם עדים לכאב ולמצוקה של מתמודדים ומתמודדות, ולחוסר האונים העמוק שחווים מי שפונים לסיוע ולתמיכה בעקבות משבר נפשי, של מי שמושיטים יד לעזרה ונשארים ללא מענה.״

ד"ר יובל הירש, יו"ר חטיבת הפסיכולוגים בהסתדרות המח"ר ומראשי פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית: "אנחנו בתקופה מורכבת ורגישה במדינתנו, שבה כולם דנים על האמת. לכל אחד האמת האבסולוטית שלו, יש "טובים", "רעים", "צודקים" ו"טועים", אבל בין לבין נמצאים גם "החיים עצמם" – בטווח הזה מצוין המטופלים שלנו, וגרוע מכך – אלה שלא זוכים להיות "מטופלים", האנשים השקופים שרק רוצים מזור לכאב הנפשי שלהם והזדמנות לחזור ולתפקד ולקחת חלק פעיל ויצרני במהלך התקין של החברה. בכנס היום נחשפת אמת מחקרית עצובה, שמראה את מה שאנחנו מתריעים עליו כבר שנים. הציבור בישראל סובל, המדינה נפגעת."

עוד ב-

נוטלים כדורים נוגדי דיכאון? את המחקר הזה אתם חייבים לקרוא

לכתבה המלאה

ד"ר נעם יצחקי, פסיכולוגית חינוכית מומחית בשירות הציבורי: "להיות פסיכולוגית אחת ל-1000 תלמידים זה להיות במצב תמידי של ידיעה שוברת-לב שלא אצליח להגיע לכולם. להיות כל הזמן במצב של משפט שלמה: מי יקבל מענה ומי יחכה. הסבל של מי מיידי ואינו סובל דיחוי, ומי סובל רק קצת, ויכול להמתין. לרוע מזלי, כפסיכולוגית חינוכית, אני רואה את הממתינים כל הזמן"