מאפייני השנה החולפת, במהלכה התרחשו שסע חסר תקדים בחברה הישראלית, אירועי ה-7 באוקטובר והגורמים שהובילו לכשל מערכות – מחייבים חשבון נפש נוקב של כלל השחקנים במגרש הפוליטי, במטרה לשקם את אמון הציבור ואת כלל המערכות אשר הכזיבו בזמן אמת. עכשיו הוא הזמן להתחיל לחולל שינוי עמוק.

ראשי מערכות הביטחון כבר לקחו אחריות אישית ופיקודית על כשליהם. אין ספק כי הם ומחליפיהם יתחקרו, יפיקו לקחים באופן מעמיק ויפגינו דוגמה אישית. בדומה להם, יהיה גם על הפוליטיקאים – חברי הממשלה והעומד בראשה, אשר תחת הנהגתם אירע האסון הכבד ביותר מאז קום המדינה – "לשים את המפתחות" וללכת הביתה. לישראל נדרשת מנהיגות אמיצה בעלת יכולת הובלה, שמסוגלת לחבר בין אנשים, לייצר שיתופי פעולה, לנטרל קיטוב והקצנה ולהביא להסכמות רחבות בתוכנו פנימה – דבר שישליך גם על מדיניות החוץ ועל חוסנה של ישראל מול כל כוח או לחץ בין-לאומי.

האירועים הביטחוניים שקדמו לטבח, פריצתה של מלחמת חרבות ברזל עם התלקחות של כמה זירות במקביל ושורה של פיגועים, הביאו לפגיעה קשה בתחושת הביטחון האישי של האזרחים. קריאתו של השר איתמר בן גביר לשאת אקדחים וחלוקה חסרת תקדים של רובים לכיתות כוננות, אינה מספיקה בכדי לחזק את תחושת הביטחון. לאורך זמן היא אף עשויה לערער אותה. הדרך הנכונה והיעילה לטיפול, הינה באמצעות חיזוק גורמי האכיפה והביטחון, בדגש על משטרת ישראל ו"המגיבים הראשונים". לצד זאת יש צורך במגוון פעולות לשם חיזוק החוסן החברתי, הקהילתי והביטחון האישי.

אירועי החודשיים האחרונים חשפו רבים מאזרחי המדינה לפחדים, חששות ולתמונות קשות, בפרט בקרב אלה שהיו באזורי לחימה ונפגעו וכן מי שקרוביהם נפגעו, נחטפו או מוגדרים כנעדרים. יש הכרח לרפא ולהזרים בהקדם תקציבים ומשאבים למערכות הבריאות והרווחה, שפועלות זה שבועות בקצב גבוה. כך יובטח ליווי וסיוע מיטבי שיארך זמן רב ושיקום ממושך לקשת רחבה של פגיעות.

באשר לכלים שיקבלו ילדי ישראל בשנים הקרובות במערכת החינוך, הרי שיש לתת את תשומת הלב כבר כעת, לקראת אתגרי העתיד. ניכר עד כמה "עוגן חינוכי" ומערכת חינוך חזקה משמעותיים לטובת תמיכה ביישובים שפונו מביתם ובקהילות שמצויות בחוסר ודאות. עתידה של מדינת ישראל תלוי באיכות מערכת החינוך שלה, לכן עליה לתת משקל רב יותר לבנייה וטיפוח החוסן ולהתאים לכך את שיטות העבודה. מהלך כזה מחייב יצירת תוכניות לימודים שיכינו את כלל הילדים והנוער לכישורי חיים ויכולות שיאפשרו להם חיים בריאים, טובים ויצרניים ללא הבדל דת, מגדר ומגזר.

גם בחקלאות נדרשת הסתכלות צופה פני עתיד. המלחמה ממחישה עד כמה תלוי המשק הישראלי בתוצרת החקלאית של משקי הנגב והגליל כחלק מהביטחון בכלל, וזה התזונתי בפרט. על המדינה לנקוט במהלכים לצמצום היקף היבוא מחו"ל ולהעניק עדיפות לחקלאות המקומית ולעידוד עיבוד קרקע חקלאית בדגש על זו שסמוכה לגבולות, שכן בכך גם נמנעת פלישה והשתלטות בלתי חוקית על אדמות מדינה. על המדינה לעודד העסקת עובדים ישראלים, לתגמל ולתמרץ חקלאים שמרחיבים את פעילותם ובתוך כך גם לעודד שילוב טכנולוגיות מתקדמות במטרה להגדיל יבול, להעלות את איכות התוצר, לייעל את העבודה ולחסוך בעלויות.

חרף הכאב והשבר הגדול, אל לנו לוותר על ההזדמנות שנוצרה כאן ולגבש חוזה אזרחי חדש ועדכני בין המדינה לאזרחיה. רוח הלחימה לצד ההתנדבות המדהימה של אזרחים מכלל גווני החברה שמיהרו להעניק סיוע לנפגעים, הצילו חיים ופעלו לתמוך ולסייע כדי להקל ולו במעט על מי שחרב עליהם עולמם – היא הרוח הישראלית – אותה יש לשמר, למנף ולתרגם לפסים מעשיים.

הוכח כי חילונים, דתיים, חרדים, יהודים ושאינם יהודים כאחד, יכולים להירתם לכדי עשייה משמעותית אשר ייעודה הבטחת חיינו המשותפים כאן. לפיכך, אין זמן מתאים יותר לקרוא לשירות צבאי, לאומי או אזרחי של בני ובנות כלל המגזרים. אין ספק כי הנוסחה לכך אפשרית, ובה בעת יש לבטל לאלתר את חוק הלאום המביש והמפלה את אחינו אזרחי המדינה שאינם יהודים.

עוד ב-

מתוך חמ"ל המשטרה: סיפורי הגבורה של ה-7 באוקטובר

לכתבה המלאה

הכותב, ניצב בדימוס בועז גלעד, שימש במגוון תפקידים בכירים בשב"כ ובמשטרה. כיום הוא חוקר במכון לחקר הביטחון האישי והחוסן הקהילתי במכללה האקדמית גליל מערבי