תקשורת ומדיה
יצחק רבין והתקשורת הישראלית: סיפורו של מנהיג
עוד יום זיכרון מזכיר לנו שאם יצחק רבין היה מופיע על מסכי החדשות של ימינו, היה צריך להוסיף בפינת הפריים למטה, באותיות קטנות אבל בולטות: "המציג אינו שחקן"
עוד יום זיכרון מזכיר לנו שאם יצחק רבין היה מופיע על מסכי החדשות של ימינו היה צריך להוסיף בפינת ה"פריים" למטה, באותיות קטנות אבל בולטות: "המציג אינו שחקן". כמו בפרסומות רק להיפך.
בניגוד ליריבו הפוליטי עד לרצח, בנימין נתניהו, ששולט בנו ברוב הזמן שחלף מאז, רבין דיבר אמת. הוא לא ידע לעשות הצגות. אם וכאשר הוא ניסה אפילו רבע מניפולציה ושפת הגוף המגושמת והמסתייגת, הדיבור האיטי, הישירות, ואפילו העובדה שלעתים היה מהיר, המאפיינים האלה של רבין הבטיחו שגם אם לא תמיד יחשוף את כל האמת, הוא לא ישקר לציבור.
ההופעות שלו היו המציאות, כפי שהוא ראה אותה. על פי העובדות. כן, בדיוק הפוך מהפרסומות, אה, סליחה, מההופעות הפומביות של נתניהו. שם באמת חובה לציין: המציג הינו שחקן. רבין גם לא ידע להתחנף. דיבר תמיד בגובה העיניים, עם השומר בחוץ בדיוק כמו עם המארחים בפנים וכך גם עם העיתונאים. מחוץ לאולפנים כמו בשידור עצמו. אפשר להסכים או לחלוק - אבל משדר צניעות וכנות.
לאורך עשרות שנים ליוויתי, לעתים מקרוב מאד, לעתים קצת פחות, את כל ראשי הממשלה מבגין ואילך. כתב כלכלי, מדיני, פוליטי ומגיש של תכניות הדגל בערוצי הטלוויזיה השונים.
מבלי להיכנס כאן לניתוח והשוואה מעמיקים, לא היה בהם משרת ציבור כמו רבין. הוא בא לתת עבודה וכיוון שהעיתונות היא הקשר אל הציבור - הבוחרים, אם תרצו, רבין דיווח לעיתונות.
דיבר עם התקשורת. מה זה דיבר? לא הפסיק לדבר...עד שנרצח. יצא לי, בין היתר, לשבת איתו כמה ימים לפני הרצח, בפורום חברתי מצומצם, על הדשא בבית פרטי. ניסיתי להסביר לו שהוא מדבר ומתראיין יותר מדי. אמנם יש לי כעיתונאי, כתב מדיני, אינטרס שיפטפט עצמו לדעת, אבל הוא שורף את עצמו, אמרתי לו.
לא חייבים לעצור ליד כל כתב מקומון וליד כל טייפ (בכל זאת, שנות התשעים) של תלמיד מסדנת תקשורת. צריך גם לזכור שהאבטחה אז הייתה רחוקה מהסטריליות של היום, של אחרי הרצח. מציאות אחרת שאפשרה נגישות רבה גם אל ראש ממשלה. רבין הקשיב ברוב קשב לדעתי המקצועית, והבטיח ליישם. כידוע, הוא לא הספיק.
היום, אחרי כל כך הרבה שנים של שלטון, כמעט רציף, של מניפולטור תקשורתי חסר-עכבות כמו נתניהו קשה להאמין, אפילו קשה לזכור, שפעם זה היה אחרת. זה לא בגלל שרבין נרצח ועכשיו "אחרי מות קדושים אמור". רק משבחים את המת. רבין ממש לא היה מושלם.
עוד ב-
אבל הוא לא שיקר ובעיקר הוא בא לעבוד, לשרת את הציבור ולא את עצמו ואת מקורביו. הוא דיבר עם הציבור באמצעות התקשורת. לא התחמק, לא עשה העדפות למי שליקק לו ולא חמק במשך חודשים ארוכים מלתת דין וחשבון בפומבי, טכניקה ששיכלל לימים אריאל שרון והפכה לדרך חיים הפוליטית של נתניהו. כן, במקרה הזה יש סיבות אמיתיות להתגעגע.
הכתבות החמות
תגובות לכתבה(0):
תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה
חזור לתגובה
