בטורו השבועי לישראל היום, אברי גלעד משתף הבוקר (שישי) במספר המלצות שיש לו כיצד לשפר את החיים. מעבר להקשה לפודקאסט של דקלה סגל, או להתעדכנות בטלגרם אצל ד"ר גיא בכור, היו לו כמה הפתעות.

גלעד כתב: "התמכרתי לשבת ללא סלולר בכלל. אני מוצא עצמי ממש מחכה שתגיע כבר השבת עם הניתוק מכל ערוצי המידע והפחד. סוגר בשישי בערב, פותח במוצאי שבת, מרגיש אחרי מקלחת קרח. עושה לי אמבטיית קרח פעם בשבוע. מביא מהסופר חמש שקיות קוביות קרח, 60 שקל, שם באמבטיה וממלא חצי. מכת הקור ממלאת אותי מרץ, מחזקת את מערכת החיסון, מגביהה אותי בעשרה סנטימטר ומעלה לי את האיי.קיו למאתיים. כיף לנסות, הצטרפתי למכון כושר מרשת מכונים לואו קוסט. אמרו לי - תיזהר, מלא ילדים. ואכן, מלא ילדים, נערים ונערות, וזה נהדר".

רק אמש, תחת המילה "נידוי", כתב מגיש קשת 12 אברי גלעד את דעתו לגבי היחס שמקבלים החטופים שחזרו חיים משבי החמאס, או משפחות החטופים: "מסתובבים בינינו אנשים שהרשתות החברתיות בלבלו אותם לגמרי. הם כותבים ליגיל יעקב, הילד שחזר מתופת עזה שחבל שלא רצחו אותו שם. ולא קורה להם כלום. ואחד, אבי גולדרייך, כותב שהוא מייחל למותה של עינב צנגאוקר, אמא של החטוף מתן, ודורש גם ירי חי במפגינים בקפלן וניפוץ גולגלות. ולא קורה לו כלום".,

עוד ב-

אברי גלעד נגד העירייה: "כסילים, מאבק מיותר"

לכתבה המלאה

עוד המשיך: "בקהילות יהודיות של פעם היה מושג שנקרא נידוי. משעה שהוכרז על אדם שהוא מנודה, אין לשהות במחיצתו, לא מדברים איתו, לא מקיימים איתו יחסי מסחר, לא נותנים לו שירותים, אפילו ללוויה שלו לא באים. אני חושב לי- כל מי שמכיר את הגולדרייך הזה למשל, חייב להפסיק לתקשר איתו, לנתק איתו קשרי עבודה, לא להגיד לו שלום בסופר, לא לבוא לתקן לו את החשמל בוילה בקיסריה, לנתק. לבודד. לייבש. וכך יש לעשות לכל מי שנותן לביוב מעמקי נשמתו להציף את המרחב הציבורי. החוק לא יודע לתת מענה, אז הקהילה חייבת להתגייס. לא חושבים כמוני? נדו אותי".