ורדה מיניביצקי זוכרת היטב את יום כיפור האחרון שעברה עם בנה דניאל, שנה לפני שנעלם. “האוירה הייתה חגיגית, כולם לבשו לבן, ופתאום הוא נכנס עם חולצה בורדו בוהקת”, היא מספרת. 11 שנים חלפו מאז שדניאל, בן 35, יצא מביתו ולא שב. אחרי שהודיע לאביו שיצא לעשן סיגריה, הוא נעלם מבלי להשאיר עקבות. “באותו רגע לא הבנו מה המשמעות של נעדר”, היא מתארת, “חשבנו שהוא יחזור בעוד רגע”.

לאחר ימים של חיפושים, התברר שהטלפון של דניאל נמצא אצל אדם אחר, והמשפחה שכרה חוקר פרטי, שמצא את ספל הקפה שדניאל לקח עמו באותו הבוקר. ההורים, ורדה ושוקי, מתארים כיצד חייהם השתנו בעקבות היעלמותו. “דניאל היה בחור נאה, מוכשר ומצליח”, מספרת ורדה. “היה לו פסיכומטרי גבוה, והוא שירת במגלן, אבל משהו לא הסתדר לו בשנים האחרונות”.

עוד ב-

מיקי זוהר במאבק: פנה למפכ״ל - הסרט השנוי במחלוקת על צה״ל

לכתבה המלאה

מאז היעלמותו, ורדה ושוקי פועלים למען משפחות נעדרים, מקדמים הצעת חוק שתסייע לאותן משפחות להתמודד עם הבירוקרטיה הקשורה במצב. “הדבר הכי חשוב לי אחרי דניאל זו הצעת חוק מוסדרת לנושא”, היא מדגישה. בשנה האחרונה, בעקבות המלחמה, עמותת “בלעדיהם” שבה הם פעילים התגייסה לסייע למשפחות נוספות שחוו אובדן דומה. “חייבים להמשיך לחפש”, מסכמת ורדה, “כי הכאב הזה לא עוזב אותנו”.