השבוע, יתקיים דיון בתביעתה של אולגה קרבצ'נקו, הידועה כא"ק מפרשת רצח תאיר ראדה, על סך 5.4 מיליון שקל נגד עו"ד ירום הלוי, סנגורו של רומן זדורוב, ונגד יוצרי סדרת הדוקו "צל של אמת", הכוללת עילות של לשון הרע, רשלנות והפרת זכות מוסרית.

פרשת הרצח המזעזע של תאיר ראדה עוררה דיון ציבורי נרחב. כזכור, זדורוב נעצר זמן קצר לאחר האירוע, הודה ברצח, חזר בו מהודאתו והורשע ולאחר מספר גלגולים, ערעורו נדחה ברוב קולות בבית המשפט העליון. בהמשך, הצליח עו"ד הלוי למצוא ראיות שבגינן נערך לזדורוב משפט חוזר, בו זוכה ושוחרר לאחר 16 שנים בכלא. מאז הרצח ועד היום, קיים שיח ציבורי מרובה תיאוריות ואמוציות, סביב השאלה אז "מי הרוצח?". לפי אחת התיאוריות נטען לכאורה כי קרבצ'נקו בצעה את המעשה, ברם, המשטרה סגרה את התיק נגדה בעילת חוסר אשמה פלילית.

הלוי, היה אחד הקולות הבולטים בהאשמת קרבצ'נקו ברצח. היה לו אינטרס ברור – הגנה על זדורוב. שכן, במשפט פלילי, עומדת לאדם חזקת החפות, אלא אם אשמתו מוכחת מעבר לספק סביר. לפיכך, תפקיד הסניגור הוא בעיקר מציאת ספקות שיסדקו את טענות התביעה. אחת הדרכים לעשות זאת הייתה חיזוק החשדות סביב קרבצ'נקו וההד התקשורתי סביבה. הלוי הגדיל לעשות וקבע חד משמעית בכמה מהצהרותיו כי היא הרוצחת וכי בכוונתו להוכיח זאת.

סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, מגדיר, בין השאר, כל פרסום ע"י עורך-דין "תוך כדי דיון" כמותר. הנוסח הראשוני היה "לצורך הדיון ובקשר אתו". המחוקק, במודע, מחק מילים אלו וכתב במקומן "תוך כדי דיון". מטרת המחוקק הייתה לאפשר לעורכי הדין לייצג את לקוחותיהם בנאמנות וביעילות מקסימלית, ללא חשש מתביעה או אישום בלשון הרע. 

כשהגיע הדיון בעניין לביהמ"ש העליון (רע"א 1104/07) פסק כבוד המשנה לנשיאה ריבלין כי "משמעות הדבר היא שגם פרסום כוזב, שנעשה שלא בתום-לב (ואף בזדון), לא יהווה עילה למשפט פלילי או אזרחי" וקבע מפורשות כי "ההגנה שבסעיף 13(5) תחול לא רק על דברים שנאמרים באולם המשפט אלא היא חלה על כל צעד הננקט בקשר עם ההליך...".

כבוד השופט דנציגר הצטרף לפסיקה והדגיש: "אל לנו להתעלם מכוונתו הברורה והמפורשת של המחוקק, ולקבוע סייגים או חריגים כלשהם להגנה המוחלטת שבסעיף 13(5) לחוק". אמנם כבוד השופט רובינשטיין התנגד לקביעה הגורפת וגרס כי יש לקבוע סייגים, אך פסיקתו של ריבלין היוותה את דעת הרוב והפכה להלכה מחייבת.

כל התבטאויותיו של הלוי בעניין קרבצ'נקו לא נבעו מרצונו להזיק לה ואף לא כדי להגיע לחקר האמת, אלא, על-מנת לסדוק את ראיות התביעה כנגד זדורוב  ולהראות כי יש בהן ספק סביר – סנריו חלופי לפיו קרבנצ'נקו היא הרוצחת. אמנם התבטאויותיו של הלוי כלפי קרבצ'נקו היו פוגעניות במיוחד ונאמרו מעל כל במה אפשרית, ברם, ניתן רק לנחש, כי אלמלא התנהלותו זו היה זדורוב עדיין מאחורי הסורגים.

עו"ד שמואל לבן, קרדיט לתמונה: באדיבות המצולם

לפיכך, ולדעתי בצדק, כל פרסומיו של הלוי בעניין קרבצ'נקו הם בבחינת "פרסומים מותרים", וככאלה, הם פטורים ממבחן כלשהו בעניין אמיתותם או זדוניותם, ודין התביעה נגדו להידחות. כל פסיקה אחרת תהיה בניגוד להלכה הפסוקה של ביהמ"ש העליון, תחטא לכוונת המחוקק ותגרום לסניגורים לחשוש מפני תביעות באופן שייפגע בייצוג לקוחותיהם.

לעומת זאת, הפרסומים שהפיצו יוצרי הסדרה "צל של אמת" אינם בגדר "פרסומים מותרים", ולכן כמו בכל תביעת דיבה, יבחנו זה מול זה, שני ערכים חוקתיים המשתמעים מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו – הזכות לשם טוב לעומת חופש הביטוי. הטענות ללשון הרע אינן מתמקדות בסדרה עצמה, אלא בהתבטאויות יוצרי הסדרה, בראיונות לתקשורת, לפיהם הם בטוחים שקרבצ'נקו היא הרוצחת. 

בע"א 1104/00 (אפל נ' חסון), קבעה כבוד השופטת בייניש כי "אל מול זכותו של אדם להגנה על שמו הטוב ועל פרטיותו עומדים חופש הביטוי, חופש העיתונות וזכות הציבור לדעת". בייניש קבעה כי יש לבחון בכל מקרה לגופו אם התועלת הציבורית שבפרסום גוברת על הנזק הצפוי לשמו הטוב של הנפגע. נראה כי בענייננו, בעיקר עקב סגירת התיק נגד קרבצ'נקו בעילת חוסר אשמה, היה צורך לנקוט במשנה זהירות, כך שגם אם מובא סנריו חלופי לרצח בעניין זדורוב, זהותה של קרבצ'נקו לא תיחשף. 

בעניין זה יש להזכיר סעיף נוסף לתביעתה של קרבצ'נקו, לפיו בעצם שידור הסדרה, מתוך רשלנות, נחשפה זהותה. לדעתי, אם תצליח התביעה להוכיח כי אכן התרשלות יוצרי הסדרה גרמה לחשיפת שמה של קרבצ'נקו לציבור, יהווה הדבר משקל רב גם באשר להתבטאויותיהם המאוחרות יותר בגינן הם נתבעים בלשון הרע.

טענה נוספת של קרבצ'נקו היא כי הופרה זכותה המוסרית על ציוריה, משום שהוצגו בסדרה, כמעין ראיה לכך שהיא הרוצחת. אם יוכח כי כך אכן הוצגו הציורים, דומה כי זו אכן תיחשב פגיעה בזכותה המוסרית לפי ס' 46 לחוק זכויות יוצרים, הקובע כי לא תיעשה פעולה פוגענית ביחס ליצירה, אם יש בכך כדי לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר.

עוד ב-

אמה של תאיר ראדה: "די לצייר אותה כקורבן, תאיר היא הקורבן היחיד"

לכתבה המלאה

הכותב עו"ד שמואל לבן הוא בעל משרד עורכי דין שמתמחה בדין הפלילי ובלשון הרע