כשהם מהדהדים ברשתות חברתיות את התמונות מ"הפגנת המיליון" של הימין למען המהפכה המשפטית, שרי הממשלה בחרו להתעלם בסוף השבוע האחרון מעוד סוגיה "קטנה" שמטרידה את העוקבים והתומכים בהם: הזינוק הדרמטי במחירי החלב ומוצריו שבפיקוח, שאותם צורכים כולנו – עשירים ועניים, אזרחים מסוג א' ו-ב', תומכי החקיקה ומתנגדיה. למעשה, ממוצאי חג העצמאות ועד לצוהרי יום א' – טווח של כ-90 שעות – חשבון הטוויטר הפעיל של בצלאל סמוטריץ' (המופקד כזכור על כלכלת המדינה לטובת כל אזרחיה) התמלא בלא פחות מעשרה ציוצים, כולם בנושאים אחרים: 7(!) שעסקו רק בעצרת הפוליטית, שבה גם נאם באופן טבעי כיו"ר "הציונות הדתית".

אחד שבו שיתף את טורו הביקורתי של קלמן ליבסקינד כלפי העיתונות; אחד שהתגאה בירידה באבטלה תוך האשמת התקשורת ב"שקרים" ובניהול "קמפיין" נגד המשק; ואחד שבו הצהיר בקצרה: "יום העצמאות הכי שמח שלי" – כנראה בעקיצה למסר ההפוך ששר הביטחון גנץ, ביטא יממה קודם לכן בעקבות המהומות בבתי העלמין הצבאיים ביום הזיכרון (לאחר חתימת המאמר, סמוטריץ' הוסיף עוד שני ציוצים על תעריפי הדלק וחינוך חינם – מ"ח).

על מה שכח שר האוצר לכתוב, מרוב עיסוק בענייני המשרדים האחרים? למשל על החשש שבתוך כמה ימים, מוצרי החלב בפיקוח – המרכיבים כ-40% מסל הצריכה בקטגוריה – עמדו להתייקר בשיעור חסר תקדים; על המכה שיספגו השכבות החלשות כתוצאה מעלייה של עשרות שקלים בחודש בהוצאה המשפחתית על מוצרים כל כך בסיסיים; על העובדה שבארבעת החודשים הראשונים לכהונת הממשלה, לא נעשה כמעט דבר כדי להגיע להסכם חדש שיבלום את ההתפתחות המסוכנת; על התרעת בכירי האוצר, שלפיה החל מיוני קשה יהיה לממן את הנחת המס בתעריף הבנזין לנהגים, בצל הירידה בהכנסות המדינה מראשית 2023; ובעיקר על הסיכון שהזינוק במחירים ישפיע לשלילה על קצב האינפלציה – באופן שעלול לאלץ את נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון, להקפיץ בפעם העשירית את הריבית על המשכנתאות וההלוואות של הישראלים.

הפוסטים שסמוטריץ' דאג לפרסם, ואלה שהשאיר מחוץ לרשתות, הם בסך הכול דוגמה מעציבה לתרגיל שבו נוקטים עוד רבים מחבריו לממשלה: כשמסמאים את עיני הציבור עם אויבים דמיוניים ודמוניים – שופטי העליון שעל דיוקניהם דרכו מקצת המפגינים באין מפריע, העיתונאים שמדווחים על הפגיעה בתחזית הדירוג של "מודיס", הנגיד שמעלה את הריבית ואנשי מקצוע נוספים לפי התור – קל יותר להסיט את הזרקור ממחדלי הממשלה עצמה, ומהעובדה שהחיים כאן ממשיכים להתייקר מיום ליום בניגוד להבטחות הליבה של קברניטיה מערב הבחירות האחרונות. אין חלב? שתו את אסתר חיות! הארנונה לא הוקפאה כמובטח? סעו להפגין מול אהרון ברק! שילמתם יותר על חשבון החשמל? כבו את "ערוצי התעמולה" בטלוויזיה כדי לקצץ בצריכה. הזלזול באינטליגנציה שלנו ברור ופשוט עד כאב: בכלל לא חשובים הביצועים של השרים, אלא היכולת שלהם להצביע על מישהו אחר שאחראי לכישלון במקומם.

לכן לא מפתיע לראות שבהתייחסות היחידה של סמוטריץ' להתייקרות החלב עד אתמול, בהודעה קצרה לעיתונות, הוא ביקש להפיל את האשמה במשבר על יריבו אביגדור ליברמן, ש"חתם על הסכם בממשלה הקודמת". רק תחת המסגור המתנער הזה, שר האוצר הבטיח שנבחנות דרכים "למתן את העלייה ולגבש פתרונות שיכסו על האטימות וחוסר האחריות של לפיד וליברמן".

כאן המקום להבהיר שיש צדק בטענה לגופה: הממשלה היוצאת אכן טעתה, גם לדעתי, כשהגיעה עם "תנובה" ו"טרה" להסכם שצמצם את התייקרות החלב בשנה שעברה לפחות מ-5%, אך עיגן מראש את זכותן לעדכן את המחיר כעת על בסיס נוסחה אוטומטית – ללא קביעת תקרה וללא צורך בחתימת השרים. הנחת המוצא הייתה שעד 2023 עלויות הייצור שזינקו – החשמל, המים, המספוא לבהמות – יחזרו לרמתם מלפני המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, באופן שישמור על יציבות בשוק החלב.

אלא שהתקוות התבדו ובדיעבד ברור שמדובר במנגנון שגוי, שבמבחן התוצאה פגע במרחב המיקוח של משרדי האוצר והחקלאות בסיבוב הנוכחי. מותר למתוח ביקורת על הדיל הבעייתי ההוא, ועדיין לצפות מהשר המכהן להתרכז יותר בתפקידו הממלכתי ופחות בחיסול חשבונות פוליטי. ציוצים נגד לפיד יועילו אולי בבחירות הבאות, אבל בוודאי לא יקלו – גם על מצביעיו של סמוטריץ' – לקנות מהיום בסופר את הגבינה הלבנה שבפיקוח.

בהקשר הזה מומלץ לכל חברי הכנסת של הקואליציה להאזין היטב לדוד ביטן, יו"ר ועדת הכלכלה מטעם הליכוד ואולי היחיד במפלגתו שמטפל באמת בסוגיות יוקר המחיה. בראיון ל"פגוש את העיתונות" הודה ביטן במוצ"ש שהממשלה לא עסקה בהורדת המחירים כפי שהבטיחה; שהמאמץ כולו נותב לקידום המהפכה המשפטית; שהנסיגה בהייטק אמיתית; ושהתוצאה עלולה להתבטא בהמשך הירידה של הליכוד בדעת הקהל ובסקרים. ציניקנים מיהרו לקבוע שביטן החריף את הטון רק בשל המתיחות האישית עם נתניהו, אבל בדבריו ניכר חשש כן שסדרי העדיפות הקיימים משרתים אינטרסים זרים – למשל של החרדים המשוועים לפטור סופי מגיוס, של רוטמן ולוין המבקשים לממש אידיאולוגיה קיצונית – אך לא של הליכוד בכללותו, או של שוחרי הכלכלה הישראלית.

עוד ב-

איפה צדקנו? ההחלטות הממשלתיות שהקפיצו את כלכלת ישראל | מתן חודורוב

לכתבה המלאה

כעת מתגאים נתניהו וסמוטריץ' ש"התערבו במשבר החלב", בעוד שניתן היה לפתור אותו לעומק כבר במשך חודשים; הם מתגאים בהפחתה זמנית של הבלו על הבנזין המתייקר, בעוד שבכירי האוצר מזהירים כי המיסים – הנשענים על רווחים בבורסה, עסקאות נדל"ן ואקזיטים גדולים – קטנו באופן מובהק, שמסמל כנראה גם גלישה להאטה כלכלית. על סיפו של מדרון תלול, כשהם ספק מובילים את הבייס וספק מובלים על ידו, רה"מ ושר האוצר חייבים להחליט מה גובר: העוינות כלפי ביהמ"ש העליון או האחריות כלפי המשק. אחרת ההתייקרויות שנחווה כצרכנים השבוע, עלולות להיראות בדיעבד כמו פרומו למחיר שעוד נשלם בהמשך – לא רק על החלב ועל הדלק.