כמו בתחרות קפיצה במוט, ראשי הארגונים העסקיים בישראל הגביהו אתמול זה לזה את רף ההתקפות על פקידי הממשלה, נאבקים ביניהם על 15 דקות התהילה שלאחר החלטת רשות החשמל להקפיץ ב-8.2% את התעריף לצרכנים הביתיים. "מחטף שמשמעותו הכבדת הנטל הכלכלי ויוקר המחיה על כלל הציבור", האשים אוריאל לין מאיגוד לשכות המסחר, בעוד דובי אמיתי מנשיאות המגזר הפרטי משווה ומעלה: "זו גזירה הרסנית למעסיקים הסופגים את תשומות הייצור".

רון תומר מהתאחדות התעשיינים העיר בפנים חמורות סבר כי המהלך בוצע "מבלי שניתנה לציבור הזכות לערער במסגרת שימוע מסודר" – ושלושתם, כמובן, צודקים: התייקרות במוצר בסיסי כמו חשמל, בפעם השלישית בתוך שנה, תנפח באופן ישיר את החשבון הדו-חודשי ללקוחות ב-65 שקלים בממוצע, ובעיקר תגולגל על כולנו בנתיבים עקיפים; השנה האחרונה הרי לימדה כמה קצרה הדרך מהגדלת ההוצאות במפעלים, ועד למחירים המטפסים על המדף ברשתות השיווק.

העניין הוא שלא לעמדות "הציבור" המתינו חברי רשות החשמל לפני הודעתם על עדכון התעריף, אלא לעמדתו של איש-ציבור ספציפי אחד: ראש הממשלה המיועד, בנימין נתניהו, שעשוי היה אולי לשנות את השורה התחתונה בהחלטה. גם הם זכרו כיצד ערב הבחירות, הבטיח יו"ר הליכוד לתומכיו שיקפיא – למשך שנה לפחות! – את כל "מחוללי האינפלציה", כהגדרתו המדויקת: ארנונה, דלק, מים ובעיקר החשמל.

כשנשאל כיצד יממן זאת, שכן העלויות של סבסוד התייקרויות מקופת המדינה עלולות להסתכם במיליארדי שקלים, השיב נתניהו בפשטות שעודפי המיסים הגבוהים ב-2022 יכסו בקלות את תוספות התשלום ב-2023. בכירי האוצר כצפוי נחרדו, גם מהאצבע הקלה על התקציב וגם מהעובדה שהקפאת התעריף תועיל בעיקר לצרכנים החזקים, המשתמשים ביותר חשמל ממעוטי היכולת, כך שייווצר עיוות חמור בחלוקת ההטבה הנדיבה; אלא שבתקופת הקמפיין לא רצו להצטייר שם כמי שמתערבים בכיפופי הידיים הפוליטיים. ממילא לנתניהו אין רקורד מרשים של עמידה בהבטחות כלכליות.
 

עכשיו המעמד, כמובן, שונה לגמרי: אילו בימים האחרונים, לקראת חזרתו לתפקיד, ראש הממשלה המיועד שיגר מכתב לקוני לרשות, ובו הצהרת כוונות להזרים את הצ'ק לחברת החשמל במקום הצרכנים המרוטים, אין שום ספק שהיו לפחות דוחים שם את הדיון המכריע. בסוף, מטרת העלייה בתעריף אינה להתעלל בלקוחות, אלא לוודא שמישהו ישלם עבור השימוש הנרחב בפחם – חומר הגלם לייצור כרבע מסך האנרגיה בישראל, שהתייקר במאות אחוזים מאז פרוץ המלחמה בין רוסיה לאוקראינה. הודעה של נתניהו ש"החוזה בתוקף" ואוטוטו מגיע הכיסוי כפי שהבטיח, הייתה מפחיתה את תחושת הדחיפות וקונה לממשלה החדשה זמן לפתור את המשבר כראות עיניה.

אלא שמי שהתחייב במפורש למנוע את גל ההתייקרות הבא של התשומות, נאלם לפתע דום ברגע האמת: ככל הידוע עד כה, שום בקשה מטעמו לא הוגשה לרשות החשמל ושום מסר מרגיע לא הועבר. בשבועות שחלפו מאז בחירתו המחודשת נתניהו עסק בין השאר בהכפלת קצבאות האברכים, בפטור מלימודי ליבה, בהעברת הסמכויות על המנהל האזרחי ובשאלת ההתגברות על ביהמ"ש העליון – אבל ההבטחה בנוסח "Read My Lips" להקפאת החשבונות המתנפחים? חלפה, כנראה, עם רוח הסתיו.

נכון שבאופן פורמלי הסמכויות עדיין לא אצלו, והזינוק בתעריפים ייכנס כנראה רשמית לתוקף עדיין בתקופת לפיד, אבל במעבר שבין הממשלות בקשת ארכה קצרה הייתה אירוע מתבקש; וזה, כאמור, לא קרה. במצב שנוצר לפקידים נותר רק להציב בנוסחאות את המשתנים ולחשב את שיעורי העלייה, בלי שאף מחנה פוליטי יקים התנגדות משמעותית: לא זה שמוריש את המציאות העגומה, ולא זה שעתיד לרשת אותה.

מכאן ואילך הכול ספקולציות: האם נתניהו הבין שסבסוד המחירים הוא סיסמת בחירות יפה, אך גם טעות כלכלית קשה, ולכן החריש במתכוון כשנרמסה למעשה ההבטחה שלו? האם העדיף שסאגת ההתייקרויות תסתיים בתקופתה של ממשלה אחרת, כך שלפחות בחודשי כהונתו הראשונים כרה"מ יישמר גיליון נקי בתחום יוקר המחיה? האם הוא חשש ממחלוקת פומבית עם שר האוצר סמוטריץ', שהביע בעבר התנגדות להקפאה בנימוק שסיוע כספי צריך להגיש רק לאזרחים הנזקקים לו באמת? או שאולי בין שלל ההסכמים הקואליציוניים, שבעזרתם ישביע בקרוב את ממשלתו המתהווה, באמת לא נותר לו זמן לעסוק במה שבאמת חשוב לציבור מכל עברי הקשת הפוליטית?

שר האוצר המיועד בצלאל סמוטריץ'. צילום: יהונתן זינדל פלאש 90

עוד ב-

הפוליטיקה של החשמל: מי אשם בהתייקרות? | מתן חודורוב

לכתבה המלאה

כך או כך, התוצאה בלתי נסבלת: 4 עליות מחירים אסטרטגיות – בחשמל, במים, בארנונה ובדלק – עומדות להיכנס לתוקף בתקופת "בין השמשות", כשהרכב שרים אחד כבר לא עומד על המשמר ומחליפו טרם תפס את העמדה. באזור הדמדומים הזה עוברות – כמה נוח – התייקרויות במיליארדי שקלים, שמכל ממשלה מכהנת היה מצופה למתן מאוד, אלא שלכאורה אין עכשיו למי לבוא בטענות. כשתשמעו, בוודאי בקרוב, את הדרישות ל"הגברת המשילות" או לחיסול "שלטון הפקידים", כדאי יהיה לזכור את העידן שבו העדיפו לזרוק עליהם את העיסוק בחדשות רעות – ולהמשיך בנאומים ריקניים על יוקר המחיה הגואה בישראל.