לעשות טעות זה אנושי. לעשות את אותה הטעות שוב ושוב ולצפות לתוצאה שונה היא טמטום או הפקרות. תבחרו בעצמכם.

בשני העשורים האחרונים התמודדה ישראל עם מספר משברים חמורים. בכל הפעמים שבחרה ישראל להעלות מיסים בכלל ומיסים על הצרכנים, על השכירים ועל העסקים הקטנים בפרט, היא נכשלה כישלון חרוץ. כאשר היא לוותה את העלאות המיסים בהפחתת הריבית אל מתחת לשיעור שיווי המשקל המתחייב מבלימת האינפלציה, אזי התוצאה הייתה גם טירוף במחירי הדיור. למרבה הצער, שר האוצר סמוטריץ' עושה בדיוק את אותה הטעות וסולל את הדרך לגל עליות מחודש במחירי הדיור.

בשנים 2001–2002 התמודד שר האוצר סילבן שלום עם המשבר הכלכלי החריף שנוצר עקב התפרצות האינתיפאדה השנייה. במקום להשתלט על הוצאות הממשלה ולבצע רפורמות להגדלת הפריון במשק, הוא בחר בפתרון הקל. הוא העלה מיסים על ימין ועל שמאל.

כמעט מדי שבוע קם עם ישראל לשבוע חדש ועמו "בשורה" על העלאת מיסים זו או אחרת. הציפיות לשחיקת השכר הריאלי הגיעו לשמיים. המע"מ הגיע לשיא של 18 אחוזים והאמת היא שלו נתניהו ואני היינו מאחרים בכמה שבועות להגיע לאוצר בתחילת 2003, היו ראשי האוצר מספיקים להעלות את שיעור המע"מ גם ל-20 אחוזים. במקביל, לחצו שר האוצר שלום וראש הממשלה שרון על נגיד בנק ישראל, ד"ר דוד קליין ז"ל, להוריד את הריבית אל מתחת לרמת שיווי המשקל. התוצאה הייתה התפרצות אינפלציונית, קריסה של השווקים הפיננסיים, התמוטטות של הצמיחה במשק ופשיטת רגל של הממשלה.

בשנת 2009 התמודד שר האוצר יובל שטייניץ עם השלכות משבר הסאב פריים בארה"ב, אשר מוטט את השווקים הפיננסים בעולם והשפיע לשלילה על הצמיחה גם בישראל. במקום לשנס מותניים ולהמשיך ליישם את המדיניות הכלכלית של נתניהו ושלי משנת 2003 (שעיקרה ייעול התקציב, הפחתת מיסים, שליטה על יוקר המחיה והפחתת מחירי דיור), הוא החליט לחזור למדיניותו של סילבן שלום בתמיכתו של נגיד בנק ישראל דאז, פרופ' סטנלי פישר. הרחבות תקציביות, הפחתות לא אחראיות של הריבית, עליות מיסים בלתי פוסקות וכמובן שחרור הרסן ומתן אפשרות למונופולים, ליבואנים הבלעדיים ולבנקים להשתולל. התוצאה שמאז ועד היום ישראל התרחקה מהמערב הן ברמת החיים, הן ביוקר המחיה וכמובן במחירי הדיור שהשתוללו ללא מעצורים.

את פירות הביאושים של המדיניות הכושלת מאז אנו משלמים עד היום. שרי האוצר לפיד וליברמן אמצו מדיניות דומה עם תוצאות דומות. רק כדי לסבר את האוזן, אם בשנתי האחרונה באוצר יכולנו להקצות שבעה אחוזים מהתוצר לטובת הוצאות הביטחון, הרי ערב המלחמה בעזה כבר יכול היה המשק להקצות חמישה אחוזים בלבד. התוצאה הייתה צבא קטן ואסון גדול.

כעת, מתמודד שר האוצר סמוטריץ' באותן השיטות. הרחבות תקציביות (כמובן לקבוצות המקורבות בלבד), עליות מיסים ואינפלציה (שהיא בעצמה מס לכל דבר ועניין). כל שנותר הוא לחץ על נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון, להוריד את הריבית ואנו עוד נחזה חלילה בהתרסקות הצמיחה ובקפיצת מדרגה חדשה במחירי הדיור. שוב מתכנן האוצר להעלות את המע"מ בשלב ראשון ל-18 אחוזים ובהמשך אולי גם ל-19 אחוזים. שוב מתוכננות עליות במיסים על הכנסה מעבודה. שוב מתוכננת הכבדת הנטל על העסקים הקטנים. שוב נסוגים מכל הרפורמות להפחתת יוקר המחיה ולשיפור הפריון.

הכלכלן הדגול מילטון פרידמן נהג לומר שאין ארוחות חינם ואכן את המחיר כולנו נשלם. שיטות שכל מטרתן לשפר את מצב הממשלה ומקורביה בטווח הקצר יסתכמו במחיר של נזק אדיר בטווח הטיפה יותר ארוך. כאילו הפוליטיקאים רואים רק עד מעבר לקדנציה ואחריהם המבול, ובמקרה של סמוטריץ' עד תום כהונתו הצפויה בדצמבר הקרוב (עת הוא צפוי להתחלף עם שר שתמנה ש"ס). 

כל יום שהמדיניות הזו ממשיכה להתנהל היא הפקרות מיותרת. הכתובת על הקיר!    

עוד ב-

במקום להילחם ביוקר המחיה - כך הם נלחמים לרמות אותנו | פרופ' ירון זליכה

לכתבה המלאה

* הכותב הוא ראש ביה"ס לחשבונאות, כלכלה וניהול כספים בקריה האקדמית אונו ויו"ר המפלגה הכלכלית