זה מסוג הטורים שבהם הגילוי הנאות חייב לבוא כבר בראש המאמר: כותב שורות אלה הוא עיתונאי "חדשות 13" משנת 2009, יו"ר ועד העובדים של החברה וממובילי המאבק נגד מינויה של יוליה שמאלוב-ברקוביץ' למנכ"לית שלה. כל החלטה שיקבלו הדירקטוריון או בג"ץ בסוגייה שעליה אכתוב כאן, תשפיע עליי ועל עמיתיי באופן אישי וישיר. לאורך יותר משנתיים של פרסום מאמרים כלכליים באתר "אייס", כמעט שלא עסקתי בשוק הטלוויזיה, במטרה לשמור על הכלל שלפיו הכותב זקוק למרחק מהאירועים שאותם הוא מסקר, ולא כדאי שיככב באייטמים של עצמו. אני עדיין מאמין בעיקרון הזה.

אלא שמשהו רע במיוחד, שחורג בהרבה מסכסוך פנימי בערוץ שבו אני משדר, קורה עכשיו ב"חדשות 13", וחובתי להרים את הדגל: ח"כית לשעבר, בעלת קשרים פוליטיים ענפים שהתמודדה בפריימריז, זו שמונתה בידי חברי הדירקטוריון שמינתה, מי שנושאת על גבה קופת שרצים של התבטאויות מיזוגניות קשות מן העבר – דווקא היא נבחרה בשבוע שעבר ע"י "ועדת איתור" לאחד התפקידים הרגישים ביותר בתקשורת הישראלית: מנהלת חברת החדשות השנייה בגודלה במדינה, שחייבת עפ"י החוק לשמש גם כעורכת הראשית של השידורים – כלומר להתערב בתוכן, לשאת באחריות לליינאפ, להוביל קו מערכתי, להכריע בדילמות מקצועיות ולאשר תחקירים פוליטיים סבוכים.

הבעיה הראשונה היא שניסיונה העיתונאי של שמאלוב-ברקוביץ', ככל שבכלל קיים, נגמר לפני 20 שנה, כשסיימה את תפקידיה כמנכ"לית העיתון "וסטי" וערוץ 9 ("ישראל פלוס"). בסצנה ששמורה בארכיון שלנו מישיבת הקמפיין של "קדימה", היא מעידה בעצמה ש"כלי התקשורת ברוסית – כולם קנויים על ידי ליברמן ונתניהו... אין שם אף אחד שלא קנוי". אכן, הח"כ לשעבר אופיר פינס טוען כי נדרש על ידה לשלם תמורת חשיפה חיובית למפלגת העבודה באחד הגיליונות (אך סירב לעשות זאת), וגם יועץ שעבד עם מועמד לעיריית ת"א, גולל השבוע סיפור דומה. במילים אחרות: הקשר בין שמאלוב-ברקוביץ' לעיתונות אינו אלא היסטוריה רחוקה, בסטנדרטים אתיים שלאו דווקא מתאימים לחברת חדשות מרכזית.

קשרים פוליטיים, לעומת זאת, יש ויש: הטוענת לתפקיד עיתונאי עברה בין לא פחות מ-3 מפלגות – "קדימה", "כלכלה" וכמובן "הליכוד", שבמסגרתו התמודדה בפריימריז. גם לתפקידה כיו"ר הרשות השנייה – הגוף המפקח על השידורים – מונתה ע"י שר התקשורת דאז מטעם התנועה, איוב קרא, שממנו לדבריה "קיבלה טלפון" כשהחלה ללמוד משפטים. לפי הקלטה שפרסם גידי וייץ ב"הארץ", קרא אוים ע"י חבר המרכז אברהם נתן המקורב לנתניהו, שאם לא יאריך את כהונתה – השר עצמו לא ישובץ ברשימת הליכוד לכנסת. פרשת הסחיטה לכאורה מעולם לא נחקרה במשטרה, ואילו נתן מונה ע"י מועצת הרשות, בראשותה של שמאלוב-ברקוביץ', למשרת דירקטור ב"חדשות 13", יחד עם שני נציגי ציבור נוספים: אייל דה פאו וד"ר יפעת בן חי-שגב. עכשיו, שלושתם תמכו בבחירתה למנכ"לית החברה – ניגוד עניינים, מוסדי ואישי, שאין מובהק או זועק ממנו.

אגב, את תפקידה כרגולטורית, שמאלוב-ברקוביץ' סיימה על רקע דו"ח חמור שנכתב נגדה במשרד התקשורת, לאחר שנאבקה נגד המיזוג בין "רשת" לערוץ 10 – שני גופים מפסידים שהקטן מבניהם עמד לקרוס. בניגוד לעמדת האוצר, רשות התחרות ושאר חברי המועצה שניהלה, יו"ר הרשות השנייה עשתה ככל יכולתה לעכב את ההצבעה שתאפשר את הקמת "חדשות 13" – בדיוק החברה שאותה, למרבה האבסורד, היא מתיימרת כיום להוביל.

לכל אלה אפשר להוסיף כפולקלור את המטען הערכי הפסול שמביאה לשולחן יש"ב, בכל הקשור למעמד הנשים וזכויותיהן. בכינוס של עמותת "הפמיליסטים" (להביל, כמובן, מפמיניסטים), היא לעגה לנהגות בכביש: "בחיים אישה לא נתנה לי לעבור – 'אני פה הגבר...' גם לגבר היא לא נותנת לעבור". על תשלום קצבאות לאמהות לא נשואות אמרה: "נהיה מן בון-טון להיות חד-הורית שהחליטה לעשות ילד מחוץ למשפחה, ואחר כך לבוא למדינה ולבקש הטבות וכולם מבסוטים". בהתייחס לתופעת הרווקות המאוחרת הוסיפה שמאלוב-ברקוביץ': "חלק מהן [הנשים] לא מצליחות למצוא חתן, שזו בעיה ערכית, כי היא לא יכולה... (סימן של סגירת פה). כולן רוצות להיות קרייריסטיות כמוני". אין צורך להסביר מדוע בשנת 2024, מי שמבטאת דעות כה חשוכות אינה יכולה לנהל עובדות ועובדים בכלל – ובוודאי בענף התקשורת, המסקר בהרחבה מאבקים לשוויון מגדרי.

כשמקבצים את כל הנתונים הללו – חוסר רלוונטיות כעיתונאית, זיקה פוליטית עמוקה, ניגוד עניינים באישור המינוי ועמדות קיצוניות נגד נשים – מתקבלת תמונה חד משמעית של דמות לא מתאימה (בלשון המעטה) לעמוד בראש גוף תקשורת, ואולי אפילו כל חברה אחרת. אין פלא ששמאלוב ברקוביץ' לא נבחרה לנהל את תאגיד השידור הציבורי "כאן", ולפי ידיעה ב"דמרקר" – גם מועמדותה לנבחרת הדירקטורים הממשלתית נדחתה, ללא רשות ערעור לוועדת החריגים. קשה להבין מה עבר במוחם של חברי דירקטוריון "חדשות 13" בראשות נדב טופולסקי כשאישרו פה אחד את מועמדותה, אך דבר אחד ברור: עיתונאים החפצים בעורכת ראשית מקצועית, שאינה נגועה בזיקה פוליטית או בניגוד עניינים, לא יוכלו לאפשר לעולם את הצנחתה לעמדת הממונה עליהם.

כשבג"ץ הורה בסוף השבוע ל"חדשות 13" ולרשות השנייה להגיב לעתירה שהגשנו, יחד עם ארגון העיתונאים, היו מי שתהו כיצד ביהמ"ש שוקל להתערב במינוי בתוך "חברה פרטית". זוהי נקודת מוצא שגויה: רבים אינם יודעים, או שאולי מעדיפים לשכוח, כי הציבור מחזיק ב-40% מהמניות בחברת החדשות, באמצעות הרשות השנייה המשמשת לו כנאמן, ולכן היא ממנה מטעמה עד 4 נציגים לדירקטוריון. זאת ועוד: השידור מתאפשר מכוח רישיון של הרשות, המגדיר את המנכ"ל גם כעורך ראשי ומפרט סמכויות נרחבות שמסורות לו בתחום התוכן. לאמתו של דבר, מדובר בגוף דו-מהותי, שהדין החיל עליו נורמות רבות מהמשפט החוקתי והמנהלי – בטח שלא בחברה עסקית המחויבת רק לאינטרסים של עצמה, או כזו שלביהמ"ש אסור לבדוק את שיקוליה במקריים קיצוניים של אי-סבירות. לכן, לא רק שבג"ץ לא דחה את העתירה על הסף, אלא שסופה להתקבל אף מבלי ליצור תקדים מיוחד.

עוד טענה שנשמעה היא כאילו העובדים סירבו לקבל את מרותם של מנכ"לים קודמים, לגיטימיים – עד שנותרו עם שמאלוב-ברקוביץ' כברירת המחדל. מדובר בהטעיה גמורה, שנועדה להסיט את הזרקור מהאחראים לדלת שאינה מפסיקה להסתובב: כלל המינויים וההחלפות – 5 מנכ"לים ב"חדשות 13" ו-4 ב"רשת" – בוצעו על ידי הדירקטוריונים של 2 החברות. ברוב המקרים העיתונאים התנגדו לזעזועים בראש המערכת, ובוודאי שמעולם הוועד לא דרש את הדחתו של איש. פרשת יש"ב היא, לפיכך, היוצא מן הכלל, שבו העובדים סימנו לערוץ "קו אדום" מקצועי, והצביעו על דוגמה חריגה למנהלת שתחתיה לא יסכימו לשרת. עושה רושם שהאיבה הדדית: בשיחה מוקלטת שפרסם "הארץ" תועדה ה"מנכלית" כשהיא טוענת בפני בן שיחה, שבערוץ ישנם "מלא עיתונאים לא טובים". מוטב שאירועים כה חריגים, יגרום לאדריכלי המינוי לערוך בעצמם חשבון נפש – ולא לחפש אשמים אחרים.

עוד ב-

דרמה בערוץ 13 - המאבק נגד המנכ"לית עולה שלב: "לא ניתן לזה יד"

לכתבה המלאה

בתסריט הבלהות הדמיוני שמתרקם במוחה של הפוליטיקאית שמאלוב-ברקוביץ', היא זו שתכריע כעורכת הראשית אילו תכנים ישודרו – ואולי אף מאילו עיתונאים חברת החדשות תיפרד בתרחיש הצפוי של קיצוץ תקציבי. זהו מצב שיוביל בוודאות להתמוטטות הארגון ולבריחה המונית משורותיו. גם אם נציגיו של לן בלווטניק עדיין מסרבים להודות בטעותם, אנחנו כאן כדי להגן פעם נוספת על עקרון העצמאות והמקצועיות בערוץ שיקר לנו כל כך. מאבק ההישרדות שבו פתחנו יימשך ככל הדרוש – בביהמ"ש, במסדרונות, ברחוב ועל המסך – עד שהדירקטוריון ייסוג מבחירת המנכ"לית המבישה. כפי שכבר עשינו בעבר, גם הפעם נציל את רוח "חדשות 13" מידי מבקשי נפשה.