"התחושה שלי היא שתמונת המצב העגומה היום בשטח – עם פעילות חלקית בלבד באתרים, פרויקטים שנתקעים או נדחים למועד בלתי יודע ומחסור אדיר בכוח עבודה – תתחלף עם סיום המלחמה בתנופת בנייה שלא ראינו כמותה. מדובר לא רק על שיקום העוטף ויישובי הדרום, אלא על בנייה בהיקפים אדירים בכל רחבי הארץ.

ביום שאחרי, אין לי ספק שאנחנו צפויים לביקושים אדירים לדירות, כולל מצד יהדות התפוצות – עניין שיוביל כמובן לזינוק במחירים. על רקע התגברות האנטישמיות, אני שומע את הקולות מהקהילות היהודיות מעבר לים ומבין שאנו לקראת גלי עלייה.

לצד טיפול בנזקי המלחמה, באנשי וביישובי העוטף ובפצעי המשק, על המדינה להכניס את ידה לכיס ולקדם במרץ את ההתחדשות העירונית בישראל. כמי שהקים בעשור שעבר את הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, אני חוזר ומדגיש: ההתחדשות העירונית היא משימה לאומית – בראש ובראשונה בהיבט של בטיחות ומיגון, אבל גם כפרויקט בעל חשיבות חברתית עילאית. בהמשך להקצאת תקציבי החירום הנדרשים לאחר סיום המערכה, יש לתעדף הפניית כספים לטובת התחדשות עירונית מאסיבית בכל פינה בישראל, ובדגש על הפריפריה".
 "אחרי המלחמה, אנו נראה עליות משמעותיות במחירי הדירות, כשאחת הסיבות המרכזיות לכך טמונה בהפחתת התחרות בין חברות הביצוע והתשתיות. כדי למתן את תגובת שוק הדיור, על המדינה לייצר ודאות לענף הבנייה והתשתיות, כך שיוכל לפעול במלוא עוצמתו.

חשוב להביא בחשבון שענף נכנס למלחמה במצב משברי והמערכה רק העמיקה אותו. נכון להיום, כ-85% מהענף אינו פעיל – כשעל אף הקשיים הרבים, אנו מתעקשים לשמר את הפעילות כדי להיות מסוגלים לעבור במהירות למצב של תפוקה מקסימלית.

ענף הבנייה חייב להיות חלק מהסדר הפיצויים של משרד האוצר, לצד תגבור הענף ברבבות עובדים זרים – כפי שדרש שר השיכון והבינוי מראש הממשלה ושר הפנים, וגם ללא הסכמים בילטראליים. בהקשר הזה, לקח מרכזי מהחודש האחרון נוגע להפחתת התלות בעובדים פלסטינים – וזאת לשם שמירה על כושר התפקוד של הענף וכן של ענפים אחרים בעיתות משבר. היעדר תמיכה מהמדינה, עלול להוביל לקריסתן של חברות ולפיחות בכושר הבנייה הלאומי, שנדרש במיוחד במסגרת המאמץ הלאומי לשיקום יישובי העוטף".
 "במצב העניינים הקיים, כאשר שוק הדיור נמצא במצב א-נורמאלי ומערכה ארוכה עוד לפנינו, לכן מוקדם בשלב זה לחזות אם אנחנו לקראת עליות או ירידות במחירי הדיור. חשוב להבין: מדינת ישראל לא נמצאת בסבב או במבצע צבאי מוגבל, אלא במלחמה ממושכת בעלת השלכות רוחב חברתיות וכלכליות.

מה שכן ניתן כבר לומר, זה שמצבת העובדים בענף הבנייה – שהתבססה עד היום בעיקרה על פועלים מהשטחים ומרצועת עזה – משנה כעת את פניה. כאן ראוי להזכיר את דוד יהלומי, ראול סרוגו, יצחק מויאל וערן סיב הפועלים במרץ מול המדינה: הן להגדלת מכסת העובדים הזרים, והן לקידום הכשרות של עובדים כחול-לבן במסגרת הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה וההתאחדויות שהם עומדים בראשם.

עניין נוסף שמחייב  תשומת לב נרחבת קשור בכל אותן ערים עימן חתמה המדינה על הסכם גג ואשר היוו עתודה משמעותית במסגרת דיור לזוגות הצעירים, דוגמת שדרות, אשקלון ונתיבות. הערים הללו נפגעו בזמן המלחמה, ונדרש לייצר להן פתרונות.

גם ההתיישבות הכפרית ספגה כידוע מהלומה קשה. כבר עכשיו על המדינה לתקצב שיקום חברתי וכלכלי ייעודי לחבל התקומה על מנת לאפשר לצד שינוי המציאות הביטחונית באזור הדרום, גם מציאות דיורית וחברתית חדשה. טיפול יסודי וענייני, יסייע בטווח הארוך גם לנרמל את מחירי הדירות. בהזדמנות זו, אני רוצה למסור את תנחומי למשפחות הנרצחים, להתפלל להחלמת הפצועים ולהשבת החטופים, ולחזק את כוחות הביטחון, אחיי ואחיותיי בדרום ובצפון".

צילומים: מריו לוי, ששון תירם, כפיר סיון, באדיבות המועצה האזורית הגלבוע

 

עוד ב-

הפתרון למצוקה בענף הבנייה? הדרישה של ח"כ אשר נחשפת

לכתבה המלאה